Image Image
 
על אקולוגיה ורוחניות הדפס דואל
נכתב על ידי מיכל פישר   
1178999_play_volleyball_31לפני שבוע הייתי בסיור מודרך באתר ספיר של חברת מקורות.
זהו האתר בו המים נשאבים מהכנרת אל תוך המוביל הארצי.
הסיור היה מאלף, מאיר עיניים ו... מדאיג.


הכנרת מספקת למדינת ישראל כשליש מתצרוכת המים שלה, ושני השליש האחרים מסופקים על ידי מאגרי מי תהום, כאשר המרכזיים הם אקוויפר החוף ואקוויפר ההר. מצב האקוויפרים חמור עקב זיהום, המלחה ושאיבת יתר.

מים, כמו חמצן ואור, הם אחד היסודות הקיומיים, החיוניים והבסיסיים ביותר לקיום החיים באשר הם. מידי שעה בשעה אנו פותחים את הברז על מנת לשתות, להתקלח, לנקות, לבשל ומה לא, בעצם?. היום, בעידן השפע, זה כמעט מובן מאליו שיש לנו מים זורמים, אוכל וקורת גג, ואנו לא תופסים עד כמה הדבר כמעט בגדר נס. עד כמה בורכנו. עד כמה זה לא טריוויאלי.

1178999_play_volleyball_3
שאלתי את עצמי איך הגענו למצב הזה, מה אפשר לעשות על מנת לשמר את הברכה והשפע, ותהיתי אודות הקשר בין ירוק לבין רוחניות (קשר הדוק ביותר, מסתבר).

צילום: lusi

מה זו צריכה אקולוגית?


אורח חיים אקולוגי מתייחס לכמה מישורים:


    • צריכה נבונה של אנרגיה: פליטה של אנרגיה (חשמל, דלק וכו') משחררת גזי חממה שמאיצים את ההתחממות הגלובלית, כלומר, מאיצים תופעות כמו המסת קרחונים ומידבור חלקים יותר ויותר נרחבים ברחבי העולם.

    שימוש מושכל וחסכוני באנרגיה כולל גם ניצול אנרגיה טבעית כמו אנרגית השמש.

    • פסולת: השלכה ושריפה של פסולת משחררת רעלים וגזי חממה שמאיצים תופעות כמו זיהום הקרקע, המים והאוויר והתחממות גלובלית. הפניה של פסולת לשימוש חוזר (מיחזור) מאיטה את התהליך.

    • שימוש רב פעמי: מוצרים חד פעמיים (כמו כלים או מוצרים שונים מאיכות נמוכה) מהווים בזבוז משאבי טבע יקרים (כריתת עצים וכדומה) ומייצרים פסולת מזהמת. מוצרים רב פעמיים ואיכותיים המיועדים לשימוש חוזר מונעים בזבוז משאבים יקרים והשלכה מיותרת של פסולת.

    • מים: שימוש נבון וחסכני במים, כמובן.

    • שימוש בחומרים ידידותיים לסביבה: שימוש בבטריות נטענות, חומרי ניקוי "ירוקים", מינימום חומרי הדברה וכן הלאה, מאט תופעות של זיהום והתחממות.

תפיסת עולם אקולוגית ורוחניות


תפיסת עולם אקולוגית, שהיא התשתית לאורח חיים אקולוגי, מבוססת על ערכים של אחדות לעומת פירוד, רוח לעומת חומר, חשיבה לטווח הארוך לעומת הטווח הקצר. החוקיות של העולם הפיזי, למעשה, כבר לא משאירה לנו יותר מידי ברירה. העולם קורא לנו לחזור לעצמנו, לפשטות, לרוח, לנשמה.



אחדות לעומת פירוד


"משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה. נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: "מה אתה יושב ועושה?" אמר להם: "מה אכפת לכם? לא תחתי אני קודח". אמרו לו: "שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה!" (ויקרא רבה פרשה ד').


המשל הציורי הזה מדבר על נושא הערבות ההדדית. הנשמות שלנו חצובות ממקור אחד וכולנו למעשה תלויים זה בזה. אם אני מיטיבה את עולמי ומתמלאת באהבה, שמחה, נדיבות ושפע, זה חוזר לסביבה שלי בהיזון חוזר. כנ"ל ההיפך: אם העולם הפנימי שלי מלא בחושך, עצבות, כעס ושנאה זה גם משפיע באופן ישיר על הסביבה.


בעולם הפיזי התופעה נקראת "אפקט הפרפר". המושג "אפקט הפרפר"  נולד בשנות השישים על ידי המטאורולוג אדוורד לורנץ, ומייצג עקרון רב עוצמה הקובע כי "בנסיבות המתאימות, שינוי מזערי בתנאי הפתיחה, משפיע דרמטית על המשך התהליך". תורתו של לורנץ היוותה זרז לפיתוח תורת הכאוס, ופיתוח גישות מתקדמות בפיזיקה מודרנית.  "משק כנפי פרפר בסינגפור עשוי לחולל סופת טורנדו בצפון קרוליינה..." (א. לורנץ)


אם בדרום אמריקה יש שריפה של יערות גשם הדבר משפיע על פליטה של גזים לאטמוספרה מה שגורם לעלית הטמפרטורות באזורינו, דבר שמביא להפחתה בכמות המשקעים שיורדת בשנה. ברמה הפרטית של כל אחד מאיתנו: אם כל אחד ימחזר יותר פסולת, כמות גזי החממה תרד, זיהום האוויר יקטן והדבר ישפיע באופן ישיר על האקלים בארץ ובעולם.


היום, יותר מתמיד, הטבע ממחיש לנו בצורה חד משמעית שהגורלות שלנו שזורים זה בזה.
המשבר האקולוגי מחזיר אותנו, למעשה, לתפיסה הרוחנית הבסיסית שמעבר להבדלי הגזע, התרבות, הדת והמין, הגורלות של כולנו שזורים זה בזה. כולנו חיים באותה פלנטה תחת אותה השמש. המשותף גדול על המפריד וגורל אחד לכולנו.


אפקט הפרפר מזכיר לנו שאין מעשה ללא תוצאות. החשיבה היחידה הנכונה היא חשיבה של win & win. יתרה על כך, לא רק הגורלות של בני האדם שזורים זה בזה, אלא הגורל שלנו עם עולם החי, הצומח והדומם. אנו חיים במערכת אקולוגית עדינה ביותר של איזונים ובלמים, כך שיש קשר, למשל, בין הקיום שלנו כאן לבין עולם הצומח שקולט פחמן דו חמצני ומייצר את החמצן החיוני לנו כל כך.


הדבר מלמד אותנו צניעות, הקשבה, הכרת תודה ויראת כבוד לעולם המופלא שאנו חיים בו.


חומר לעומת רוח


אנו חיים היום בתרבות שמבוססת על צרכנות וחומרנות. מכל הכיוונים מעודדים אותנו לקנות כי אנחנו צריכים. הקניונים הם מרכזי הבילוי הגדולים שלנו.


חומרנות לשמה מתבססת על תפיסה של חסר- כל הזמן חסר לי, ועוד פעם חסר לי ושוב חסר לי. הפרסומות לא מפסיקות לפמפם לנו שיש בחוץ דברים טובים יותר, מעניינים יותר ושווים יותר. התרבות הצרכנית מעודדת אותנו לקנות ולצרוך עוד ועוד. כמו בור בלי תחתית. זו תפיסה של מצוקה. הביטוי הרלוונטי כאן הוא "הדשא של השני ירוק יותר" (משחק המילים מכוון:-)


תפיסה של שפע זה בראש ובראשונה תחושה של רווחה פנימית, של שפע של אור: חיזוק קשרים חברתיים, חיזוק אהבה, אכפתיות, הסתכלות על פנימיות של אנשים ולא על חיצוניות. תפיסה של שפע כרוכה קודם כל בהקשבה למה שאנו צריכים באמת.


חיבור חזרה לפנימיות ולנשמה יגלה שמה שאנו באמת רוצים ומה שמסב לנו אושר זה הדברים הפשוטים של החיים: אהבה, קשר, סיפוק, נתינה. מחקרים שבדקו את הקשר בין כסף לבין אושר גילו קשר מאוד מעניין: לא נמצא קשר בין רמת ההכנסות לבין רמת האושר והשמחה, אבל כן נמצא קשר בין סוג ההוצאות לבין האושר; המחקר מראה שכאשר חלק מההוצאות שלנו מופנה לנתינה לזולת אנו מאושרים יותר.


בתלמוד הבבלי יש סיפור עמוק ומקסים: "כי הא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד (ר' יוסף בן ר' יהושע נחלש ופרחה רוחו). כי הדר, אמר ליה אבוה (חזר לחיים, אמר לו אביו): מאי חזית(מה ראית)? אמר ליה: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית". מפרש רש"י: "עליונים למטה"- אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה, "ותחתונים למעלה"- ראיתי עניים שהם בינינו שפלים, שם ראיתי חשובים.


מה הכוונה? בעולם שלנו יש לנו נטייה לשאוף (ואף לסגוד) למראה החיצוני, לסטטוס, לפירסום, ליוקרה, אבל "לא כל הנוצץ הוא זהב". בעולם שבו הדברים נמדדים לפי ערכם האמיתי מתברר שפנימיות, רוחניות, צניעות ופשטות הם המקור לחיים שיש בהם משמעות וערך. עוד לא נבראה המצבה שכתוב עליה: כאן נקבר X שעשה מיליוני דולרים בשנה...
אני לא מתכוונת כאן לצמצום. חומר הוא חשוב, ומשמעותה של תפיסת שפע בהחלט כוללת רווחה כלכלית. אבל כדאי לצרוך מתוך הקשבה והודאה על מה שיש. בפרקי אבות נאמר: "איזהו עשיר? השמח בחלקו": בואו נסתכל פנימה ולא החוצה, נעריך את השפע שיש לנו, ונקשיב למה שאנו באמת צריכים. זהו העושר האמיתי.

חשיבה לטווח ארוך לעומת חשיבה לטווח קצר


רוחניות, כמו הטבע, קשורה באופן הדוק לסבלנות, אורך רוח, הבנה שתהליכים עמוקים וברי קיימא דורשים את הזמן והקצב שלהם. לא ניתן לזרז הריון או את קצב חילופי העונות. לטבע יש את הזמן והקצב שלו.


בדומה לכך, תהליכים כמו התבגרות, בשלות רגשית, שינוי תפיסות ארוך טווח והתפתחות רוחנית הם תהליכים שדורשים השקעה, טיפוח, עדינות הקשבה וסבלנות.


בתרבות ה"אינסטנט", ב"סצינת הדייטים", אני רואה מסביבי את הנטייה לברוח מקשיים בקשר זוגי, מתוך האשליה שיש שפע ומבחר בחוץ אז למה להתאמץ? אני מזכירה לעצמי כל הזמן שקשרים נבנים רק מתוך סבלנות, השקעה והתגברות על קשיים. אין אינסטנט, בטח לא כזה שמחזיק לטווח ארוך.


לפני כמה זמן ראיתי בגיליון של נשיונל ג'אוגרפיק מאמר ותמונה של גופה בת 10,000 שנה שהתגלתה ועליה נמצאו זוג מגפיים במצב טוב. המדענים במאמר אמרו שהמגפיים יוצרו מאיכות גבוהה ביותר, מה שגרם לכך שהשתמרו כל כך הרבה זמן. אני לא יכולה להימנע מהמחשבה מה היה קורה אם המוצרים היום היו באיכות כזאת. זה מה שנקרא אחריות לכל החיים.


אנו חיים בעידן של מוצרים חד פעמיים: כלים חד פעמיים, בגדים שמחזיקים לעונה אחת או שתיים, מוצרי חשמל שמתחלפים במהירות מסחררת. זה נובע בין השאר מחוסר זמן, מרדף אחר צו האופנה וחידוש בטכנולוגיות. חשיבה לטווח קצר, תוך התעלמות מהשלכות לטווח הארוך, יוצרת נזקים מרחיקי לכת. המשמעות של אורך חיים רוחני היא גם האטה בקצב החיים, התמקדות בתהליך ולא רק בתוצאה, מתן כבוד לקצב הפנימי של עצמנו ושל הטבע.
החיים הם מסע ולא מסלול של הישגים.


בתום הסיור ב"אתר ספיר" דיברנו בינינו בתסכול על הפער בין הרצוי למצוי. קיטרנו על כך שהשינוי הוא איטי, על כך שזיהום אוויר, השלכת פסולת, בזבוז אנרגיה, בורות וחוסר מודעות עדיין כל כך נפוצים. הצטערנו על כך שהחשיבה שמאפיינת את הפוליטיקה המקומית והעולמית היא חשיבה לטווח קצר של כאן ועכשיו. קיטרנו וקיטרנו עד ש... מישהי אמרה: "תסתכלו עלינו, אנחנו בדיוק אותו דבר! שינוי זה דבר איטי שלוקח זמן ותראו כמה אנחנו מתוסכלים מזה שלא כולם, כאן ועכשיו עושים את השינוי!".


כמה נכון!


יש להעריך את השינוי האיטי אבל המוחשי והבלתי נמנע שהעולם עובר לכיוון של מודעות גלובלית, אחריות עולמית וערבות הדדית. על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לקחת אחריות, "לסתום את החורים" בתא הפרטי שלו בספינה, ולהיות שגריר לעולם רוחני וירוק יותר מתוך אהבה גדולה לעצמנו, לאחרים ולעולם שאנו חיים בו.

מיכל פישר- מנחת קבוצות
בעלת B.A בפסיכולוגיה ותושב"ע.
פיתחה ומעבירה את הקורס היחודי "בחזרה לעצמי" המבוסס על תפיסת הנפש על פי תורת החסידות, בשילוב כלים וידע השאובים מעולם האימון, הפסיכולוגיה וגישות רוחניות שונות.
לאתר הסדנה:
http://sinimedic.com/michal

ליצירת קשר 054-6600114, דוא"ל: כתובת דואל זו מוגנת מדואר זבל, אתה צריך לאפשר Javascript בכדי לצפות בה

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1164

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >