Image Image
 
מה נשים רוצות
"המין היפה" הדפס דואל
נכתב על ידי פרוייקט מגדר באינטרנט   
week1נשים, כידוע, הן המין היפה. נשיות מתקשרת בדמיוננו עם חן, יופי, טיפוח ואסתטיקה. עוד ידוע שנשים הן המין החלש. נשיות מתקשרת גם עם עדינות, שבריריות וחולשה. לחולשה זו פנים רבות. החל מחולשתו היחסית של גוף האישה, דרך יכולתן הכלכלית הפחותה, וכלה במידה המועטה יחסית של כוח והשפעה פוליטיים. נשאלת השאלה: האם יש קשר בין תפיסתן של הנשים כמין היפה להיותן המין החלש?

הנחיתות היחסית של מעמדה האישי, הכלכלי והפוליטי של האישה עומד במוקד עיסוקן של תיאוריות ופרקטיקות פמיניסטיות.

למרות השינויים מרחיקי הלכת שחלו בשנים האחרונות, אי השוויון המיגדרי בעינו עומד בכל תחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה. נשים עדיין נתפסות כנושאות העיקריות בנטל עבודות הבית ובגידול הילדים; נשים עדיין מועסקות בשיעור גבוה במיוחד בעבודות זוטרות יחסית כגון: מזכירות או מורות, ומקבלות שכר נמוך ועדיין מועט מספרן של הנשים הנמצאות בעמדות כוח כלכליות ובעמדות פוליטיות בכירות. נשים עדיין חשופות במידה רבה יותר מגברים לאלימות במסגרת המשפחה ולתקיפות ולהטרדות על רקע מיני. לעמידותו של אי השוויון המיגדרי מוצעים הסברים שונים. בבסיסו עדיין עומדות דעות קדומות ומושרשות בפרט ובחברה בדבר נחיתותן של הנשים לעומת הגברים. כך, למשל, נשים נחשבות כבעלות כישורים אינטלקטואליים פחותים, בעיקר בתחומי המדעים, המתמטיקה והמחשבים, הכלכלה והביטחון, ועל כן לא מתאימות לתפקידי הנהגה וניהול. ומנגד, נשים נחשבות כמתאימות (ואף מיועדות) לביצוע עבודות בית, ותפקידי שירות, סיעוד, וחינוך - עבודות ותפקידים שאינם מוערכים ומתוגמלים כראוי. במאמר זה אין בכוונתי להפחית בחשיבותם ובמרכזיותם של הסברים אלה ואחרים. ברצוני רק להציע הסבר משלים על-ידי הצבעה על הקשרים הסמויים הקיימים בין היופי הנשי לחולשה הנשית.

week מהו, איפוא, הקשר בין "המין היפה" ל"מין החלש"? ראשית ישנו הקשר המיידי: אידיאל הנשיות עצמו כולל בתוכו מרכיבים של חולשה, צמצום והמעטה. על מנת להיחשב "נשיות", על נשים להיות רזות, שבריריות ועדינות. עליהן לדבר ברכות ובנעימות, להסביר פנים ולחייך, ומצופה מהן לשבת ולהתנועע באופן שאינו תופס מקום רב מדי במרחב. השוו למשל את אופן הישיבה הטיפוסי של גברים לעומת נשים. בניגוד לנשים, גברים לעתים קרובות יתיישבו על הכיסא באופן ש"מפגין נוכחות": יפסקו רגליים ויניעו את זרועותיהם בחופשיות. לנשים גם פחות שליטה על גופן - הניסיון והמחקרים מראים שגברים נוגעים בנשים לעתים תכופות יותר ובמקומות רבים יותר מאשר נשים נוגעות בגברים. נשים שחורגות מכללים אלה - למשל נשים שמרימות את קולן או עומדות על שלהן - נתפסות כתוקפניות ו"לא נשיות".

צילום: thesaint.

אידיאל הנשיות מחייב השקעת זמן, מאמץ וכסף ניכרים, ואף גובה מחיר נפשי ופסיכולוגי ניכר. זאת משום שאידיאל הנשיות מחייב עמידה בכללים פרטניים ומקיפים המסדירים וממשטרים כמעט כל היבט הנוגע לחזותו החיצונית של גוף האישה. שיערה צריך שיהיו בעל צבע, נפח, צורה ואורך הולמים. עור פניה צריך להיות חלק ובעל מרקם מתאים. נדרשת הקפדה על חזותם של העיניים והריסים, השפתיים והגבות. סימני עייפות, סימני גיל, פצעונים, ושאר "פגמים" יש להסתיר בקפדנות. הגוף בכללו צריך שיהיה בעל גודל וצורה מסוימים, בעיקר חשוב שלא יהיה גדול מדי, עם פרופורציה מתאימה בין חלקיו השונים, וללא שיער מיותר. כללים רבים נוספים מנחים בבחירת הבגדים, הנעליים, התכשיטים, ושאר האביזרים לכיסוי הגוף. כללי אידיאל הנשיות אינם אופציונליים בדרך כלל בין אם תרצה בכך ובין אם לאו. האישה נדרשת להשקיע זמן, ממון, ומאמצים פיזיים ופסיכולוגיים על מנת לקיימם. מאמצים אלה כוללים רכישת מוצרי קוסמטיקה ודיאטה יקרים, ביקור במספרות, במכוני כושר ושיזוף, ובקליניקות של מנתחים פלסטיים לצורך הגדלת החזה, הקטנת האף או סתם שאיבת שומן.

הם כוללים גם את אי הנוחות הנגרמת מבגדים צרים ומנעלים לוחצות, ואף את תחושת הרעב והחולשה המתלווה לדיאטה התמידית.

מעבר לזמן, לכסף ולאי הנוחות, אידיאל הנשיות גובה גם מחיר נפשי ופסיכולוגי ניכר: הכללים התובעניים של אידיאל הנשיות כלל אינם מתאימים למגבלות הפיזיות, הטבעיות והפרקטיות של נשים רגילות המנהלות חיי עבודה ומשפחה רגילים. מכיוון שכך, הכישלון לעמוד בדרישות אידיאל הנשיות הוא בלתי נמנע כמעט, מה שמהווה מקור תמידי לרגשות תסכול, אכזבה, וחוסר ביטחון עצמי.

נשים הנדרשות להשקיע שעות רבות מזמנן וחלק ניכר מכספן במכוני היופי למיניהם, נשים הנדרשות לבדוק שבע פעמים ביום מול המראה שהאיפור לא נמרח, שהגרביונים לא נוזלים, ושהבגדים יושבים כמו שצריך, נשים הסופרות כל קלוריה שנכנסת לפה ושמרגישות שמנות באופן קבוע הן נשים חלשות יותר. בראש ובראשונה הן חלשות יותר מהגברים מבחינה אישית ופסיכולוגית, שכן גברים שאינם סובלים מהתחושה שהם כל הזמן תחת ביקורת ובחינה שבה הם עלולים להיכשל מדי יום, נהנים מביטחון עצמי גבוה יותר המשליך על סיכויי ההצלחה בכל תחומי החיים. בנוסף, יכולים הגברים להשקיע את זמנם, את כספם ואת תשומת הלב שלהם בקריירה, בלימודים, בתחביבים או בהגשמה עצמית בזמן שהנשים משקיעות מאמצים ומשאבים על מנת לעמוד בדרישות היופי.

אך האירוניה הגדולה והמלכוד האמיתי מתגלים כאשר בוחנים מה קורה כאשר האישה, כנגד כל הסיכויים, מצליחה לעמוד בדרישות אידיאל הנשיות. מה תקבלנה נשים אלה כתמורה למאמציהן? מעט מאוד. למעשה הצלחה זו אף מוסיפה ומחזקת את חולשתן. נשים אלה תזכינה אולי להערכה על כוח הרצון והמשמעת העצמית שהצליחו להפגין ובתשומת לב הניתנת לנשים מטופחות ומושכות (ובמקביל, תזכינה למבטי קינאה מחברותיהן שהצליחו פחות). אך האם הן תזכינה לכבוד ולהערכה מהסוג הנדרש להצלחה בעבודה, בכלכלה, או בפוליטיקה? האם הן תיתפסנה כרציניות יותר, כחכמות יותר, או כמוכשרות יותר? להיפך. ההתעסקות המוגברת בדרישות ה"נשיות" רק מחזקת את הסטריאוטיפים של נשים כשטחיות וכלא רציניות אשר כל מה שמעניין אותן הוא קוסמטיקה ואופנה במקרה הטוב, או את תפיסתן כחפצים אסתטיים או מיניים בלבד שנועדו לרצות, לספק או לגרות, במקרה הרע.

לאחר בחינת נזקיו של אידיאל הנשיות ופגיעתו הרעה בנשים, נשאלת השאלה מדוע הוא נחשב כ"אידיאל"? עבור מי הוא אידיאל? בראש ובראשונה הוא אידיאלי לתעשיות היופי למיניהן. ניסיונן הבלתי פוסק של מיליוני נשים לעמוד בדרישות "אידיאל" הנשיות מכניס מיליונים רבים לקופתן של חברות הקוסמטיקה, האופנה, שבועוני הנשים ומוצרי הדיאטה, כמו גם לקופתם של ספרים ומדריכי כושר, יועצות יופי ומנתחים פלסטיים. הניסיונות של נשים להיראות לנצח כדוגמניות בנות 18 ייכשלו תמיד, אבל בדרך מישהו ירוויח מכישלונות אלה הרבה מאוד כסף. המנגנון הקפיטליסטי הזה התרחב בשנים האחרונות ופלש אל שוק חדש: הגברים. יותר מאי פעם, גם הגברים נדרשים להיות מטופחים ולגלות מודעות להופעתם החיצונית. למרות זאת, אין ספק שדרישות היופי והטיפוח של "אידיאל הנשיות" נשארו, ויישארו, מחמירות לאין ערוך מהדרישות מהגברים, ניטיב להבין מדוע, אם נזכור שאידיאל הנשיות אינו רק אידיאלי עבור תעשיות היופי, אלא הוא אידיאלי גם עבור הגברים.

האישה על-פי אידיאל הנשיות היא האישה המושלמת לשירותם של הגברים: נאה ומושכת להנאתם האסתטית והמינית, אך גם חלשה ושברירית ונתונה למרותם. "אידיאל הנשיות" הוא, אם כן, אידיאלי ומשרת את האינטרסים של שני מנגנונים חברתיים רבי עוצמה: השוק הקפיטליסטי השואף למקסם רווחים, ומנגנון הדומיננטיות הגברית השואף להותיר את הנשים במעמדן הנחות.

דחיית "אידיאל הנשיות" אין פירושו, כמובן, שליופי, למיניות, ולאסתטיקה אין מקום בחיים החברתיים. יש ויש. הבעיה היא רק שאידיאל היופי ועמו רשימת הקריטריונים המפורטים והדרישות המחמירות חל בעיקר על נשים, ומביא לפגיעה כלכלית ופסיכולוגית בהן, ולהחלשה במעמדן האישי והקבוצתי, כפי שהוסבר לעיל.

מהו הפיתרון? גם לכך אין תשובה פשוטה. נשים כיחידות אינן יכולות, בדרך כלל, להחליט כי אין הן מעוניינות עוד להמשיך ולקיים את דרישות "אידיאל" הנשיות, לאי יכולת זו סיבה כפולה. ראשית, "אידיאל" הנשיות אינו בחירה וולונטרית של נשים, הוא תוצר של מערכות חברתיות. אף אישה לא מחליטה לפתע, במודע ומרצון, שהיא בעצם מעוניינת להקדיש את מיטב זמנה ומשאביה כדי להיראות כמו דוגמנית בת 17. נשים מוצאות עצמן כבולות להוראותיו של "אידיאל היופי" כתוצאה ממערך סבוך של ציפיות חברתיות, חינוך בבית ובבית הספר, וייצוגים רווחים בתקשורת ובעולם הפרסום של נשים רזות ויפות. מערך הציפיות החברתיות כולל, כמובן, גם מערך מתוחכם של סנקציות על הפרתן: החל בגינוי ובביקורת מצד חברים, בני המשפחה, או אפילו זרים מוחלטים וכלה בסנקציות כלכליות.

לאי היכולת להשתחרר ממגבלות "אידיאל היופי" סיבה נוספת ועמוקה יותר, אך מדובר רק במגבלות חיצוניות. נשים רבות רואות במכוני היופי למיניהם חלק מהותי של תפיסתן שלהן את עצמן. חלק מהותי מעצם היותן נשים. עבור נשים אלה ביטול מכוני היופי אין פירושו שחרור, אלא איום על הזהות העצמית. במילים אחרות, המנגנונים החברתיים היוצרים את הקישור המהותי בין נשיות ליופי, וממילא בין נשיות לבין חולשה, פועלים לא רק במישור החיצוני של הלחצים החברתיים. הם אף בונים, "מבפנים", את תפיסת הזהות העצמית של הנשים כבנות "המין היפה", ובמפורש או במשתמע, כבנות "המין החלש". מנגנוני הפנמה אלה יוצרים קשיים ומעצורים פנימיים בפני הניסיון להשתחרר ממגבלות "אידיאל היופי".

"אידיאל היופי", אם כן, משומר ומתוחזק על ידי מנגנוני לחץ חברתי מצד אחד ומנגנוני הפנמה מצד שני. אין זה הוגן, לכן, לצפות שהשינוי ייעשה ברמה האינדיווידואלית. הפתרון צריך להיות מערכתי וכולל. וצעד ראשון לקראת פתרון כזה הוא "העלאת המודעות" ( consciousness raising ), אחד הכלים הפמיניסטיים החשובים והיעילים ביותר, שמטרתו להביא נשים לראות את מקורות חולשתן לא כנובעים מכישלון אישי, אלא כמוכתבים ממבנים חברתיים החלים עליהן מתוקף היותן נשים.

"העלאת המודעות" אמורה להתחיל ברמת הפרטים והקבוצות הקטנות. נשים במקום עבודה מסוים (ובעיקר במקומות עבודה בהן ישנו ריכוז גבוה של נשים) יכולות להחליט, למשל, שהן מנמיכות את רף ה"נשיות" שחברות הקבוצה נדרשות להפגין במקום העבודה, או להפחית את הביקורת - הישירה או המרומזת - המוטחת בנשים שעלו במשקל, לא התאפרו, או לא גילחו את הרגליים. או, דוגמה נוספת, אימהות יכולות להחליט שהן לא תקנינה לבנותיהן סט איפור ליום ההולדת. התוצאה המקווה מהעלאת המודעות היא הדגשת הצורך בפעילות משותפת לשינוי הנורמות החברתיות המגבילות והמחלישות את הנשים, והתקווה היא שפעולה של נשים במעגלים מתרחבים והולכים תביא לשינוי גם ברמה החברתית.

לסיכום, דומני שנשים צריכות להתייחס בחשדנות להגדרתן כמין היפה. בפני עצמו, זה נשמע כמחמאה, אך חקירה קצרה אל מתחת לפני השטח מגלה שבעצם זוהי עסקה גרועה מאוד לנשים. מחיר היותן "המין היפה", כך מסתבר, קשור קשר הדוק להיותן "המין החלש".

 

 


מעובד מתוך המאמר "יופי, חולשה ומעמד האישה" שחיבר (!) יעקב בן-שמש שפורסם במאי 2004  בכתב העת "על מה".


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1446

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 24-03-2008 11:30
נעמי וולף כתבה ספר מעולה על הנושא הזה
אבל קשה מאד לשנות אותו. עוד הרבה זמן גברים יכלו את חייהם במירוץ אחרי כסף ו"הצלחה", ונשים במירוץ אחרי "המראה הצעיר". לא נראה שזה משתפר :x
רשומים
esty

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >