Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
על ארבעה בנים הדפס דואל
נכתב על ידי חיה גלמן-נוימן   

על ארבעה בנים דיברה התורה (מאמר חכם שקיבלתי מחיה - חברה חכמה...)

אצל מי אתם בפסח השנה? אצל אמא שלך היינו בשנה שעברה! מי מכין מה? מה קונים למארחת? כמה כסף נוציא על מתנות השנה? כמה קלוריות עולים בחג? שאלות מוכרות?
חג הפסח המתקרב מעלה מדי שנה מהבוידם את הקושיות המשפחתיות, בעטיין, לעיתים, החרוסת הופכת למרור ובלעדיהן הפסח לא יהיה פסח...
בעוד ימים אחדים נשב יחד עם משפחותינו סביב שולחן הפסח החגיגי והמלא בכל טוב.  חלקנו ודאי יקראו את כל ההגדה וישירו את כל השירים כהלכה. חלקנו יגיעו עד שלב האוכל. עייפים מניקיונות ובישולים ודשנים מבליסה לא הגיונית, נחלץ כפתור ונכריז - הנה עוד פסח עבר.
 
   
מעטים מאיתנו מנצלים את החג ואת סמליו לסדר פסח פנימי, לחשיבה מחודשת על התנהלותם בחיים ועל שביעות רצונם מהם.
אנחנו זוכרים לשאול האם במבה היא כשרה והאם קטניות הן חמץ? אך לא בהכרח עושים בדק פנימי ומחפשים להוציא את החמץ האמיתי מחיינו.
אנחנו נזכרים בקלות בכל 13 הסמלים של אחד מי יודע, אך מעטים מאיתנו היו מזמרים בקלות את 7 הערכים הראשונים שמנחים אותם בחייהם, לפי סדר חשיבותם. אנו שרים בסיפוק את די דיינו, אך האם אנו באמת מסופקים? אנו קוראים בקלות ש"כולנו חכמים"... אך האם כולנו מאושרים? "כולנו יודעים", אך האם כולנו מבינים?
 
עבורי מסמל חג הפסח יותר מכל את החירות, והאביב - את ההתחדשות.
פסח אמנם מסמל את היציאה של אבותינו מעבדות לחירות, אך היום הוא גם יכול להוות עבורנו סמל וראי להתבוננות על תחומי השעבוד בחיינו. זוהי הזדמנות חגיגית  להתחדש בהרגל נעים אותו נאמץ לשיפור איכות חיינו. לעיתים איננו מודעים להיותנו משועבדים לדבר מסוים.
 
אחד הכלים שעוזרים לי להשתחרר מכבלי השעבוד ולהתחדש, היא היכולת לפגוש בארבעת הבנים שבתוכי. או במקרה שלי, ארבעת הבנות. ההגדה מדברת על ארבעה בנים: חכם, תם רשע וזה שאינו יודע לשאול. אני יודעת שכולם קיימים בתוכי, ואני מניחה שהם קיימים בכולנו. אנו מתנהלים מעצם קיומם אך לא בהכרח במודע. לא תמיד מזהים אותם ככאלה ולעיתים לא רואים אותם כלל.
 
אני רוצה לספר כאן מי הם ארבעת הבנים שבי וכיצד הם מניעים אותי.
 
אתחיל דווקא ברשע שבי, זה שקופץ בכל פעם שאני רוצה לנסות משהו חדש ומנסה לשכנע אותי מדוע אל לי להתאמץ. הוא לא תמיד פעיל, אך הוא שריר ודרוך. הוא יושב לו שם, במעמקי האופל והרשע, אי שם בין המעי הגס והתריסריון, ומדשן את עצמו לעונג מכל מה שאני נמנעת לעשות ומחמיצה. ברגע שהוא מזהה את טרפו, הוא עולה במעלה הקיבה, בדרך גורם להתכווצויות בבטן העליונה, ברגל קטנה וזדונית מפרפר לו קצת את הלב, וכאילו באכפתיות כנה, לוחש על אזני "זה לא שווה את המאמץ", "את לא מספיק מנוסה בשביל זה", "עברת כבר את הגיל", "אין לך מושג עד כמה זה מורכב". כך, בעורמה, משיג הרשע שבי את מבוקשו בדרך של הימנעות מעשייה והתקדמות. החל בויתור על שיחת טלפון ועד לקיפאון ביצירה.  
וכעת משחשפתי את הרשע שבי, אעבור לזה שאינו יודע לשאול. אני קוראת לו סימן הקריאה שבי!
הוא אוכל לארוחת בוקר מילים כמו, בטוח! וודאי! וחברותיהן, אין ספק! חד משמעי! אין שאלה! ומה לא ברור פה! מביטויים אלה הוא מתנפח ומנפח מדי פעם גם את ידידו הטוב – האגו. הוא אינו מטיל ספק ובכך מציג מצג שווא - כאילו מחזק בטחון עצמי. הוא אינו מכיר  באפשרויות, או בחלופות, או באולי, או בהאם, הוא אינו יודע מה זו קבלה, הכלה. הוא  קובע קביעות ואז מסמא את עיניי מלראות אפשרויות אחרות, הוא מבקר, שופט ובכך גוזר דינים והחלטות. הוא מאוהב בצריך ובחובה ואינו מבזבז את זמנו בתהליכי למידה. הוא הרי יודע הכל. הוא מגיע ללמוד ומתחיל ללמד, וכשחלילה וחס הוא אינו מכיר מצב, הוא מייד נעלב ומחפש הגדרות ברורות.
את התם שבי למדתי לאהוב, רק לאחר שהבנתי שהוא כולו מכוון לטוב. הוא ניזון מחמלה ובקלות מקבל, הוא נקי, צנוע ובשונה מקודמו לא מהסס ותמיד שואל. הוא נטול אגו ואותנטי ואינו מתרגש מביקורת. הוא מחבר אותי לילדה שבי ונוסך בי להט ללמוד, ויותר מכך, מאפשר לי להיות  לא יודעת . הוא חולם ומאמין גם כשאין נסיבות מקלות. הוא מציג באור חיובי את חצי הכוס הריקה - זו שתמיד מוכנה להתמלא.
אחרון חביב מגיע החכם. יצירתי ושובב ולעיתים שקול ומחושב. הוא הכלאה בין אמן הוזה לבין רואה חשבון. הוא מרשה לעצמו לעוף למחוזות רחוקים, להתבוסס בפנטזיות ומאידך מגדיר יעדים ומשימות. הוא מתלבט בבחירה ומחשב מחיר ורווח. הוא יודע לרחף אך זוכר היטב היכן לזרוק עוגנים. מנווט בסערות לחוף מבטחים. וכל זאת הוא עושה לאחר שפגש באחיו, הרשע וה"לא שואל", מנטרל את זה ומלמד את האחר, ונעזר בתם כדי להאמין, כששניים אלה מסתירים את האופק.
 
ארבעתם יחד מרכיבים את אורחותיי, מאזן המופעים של כל אחד מהם בחיי בתקופה נתונה, יעיד על אושרי. אני בוחרת להיות מודעת לשניים הראשונים ולהפעיל במרץ את השניים האחרונים.
 
אני מאחלת לכולנו שנהיה חכמים ונדע לתת מקום ראוי לתם, ונרגיש בנוח גם כשאיננו יודעים. שנשכיל לזהות את השדון הרשע בעת שתצהל שעתו, נבין את מניעיו והקרקע שצמח ממנה ונפעל לרסנו. ולסיום, שנלמד את זה שאינו יודע  לשאול, להיות לא יודע - ולשאול.  
 
כי כולנו חכמים, אך לא רק.
 
חג שמח.
 
חיה גלמן-נוימן.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1514

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >