Image Image
 
הכתבות שלנו
מחשבות על החיים הדפס דואל
נכתב על ידי ישי צארום   
החיים האלו בסופו של דבר נגמרים...
אין ספק שהם מדהימים עם כל שלל הצבעים ומכילים בתוכם אין סוף אפשרויות ומכילים בתוכם גם שחור, גם כאב, גם עצב וגם הרבה דברים לא נעימים

אבל האם רק בזה נתמקד?

או שנבין שלאיפה שנמקד ונכוון את הפרוז'קטור שלנו במלוא עוצמת האור, שם יתרחש ויגדל משהו שבאמת רצינו.

הגעתי למסקנה שהחיים הללו הם הרבה עבודה פנימית, עשייה והרבה הרבה אמונה ותעוזה

אבל קודם כל והכי חשוב זה להיות בריאים-נפשית ופיזית

קריאה מהנה

ישי צארום

מחשבות על החיים... 
בשביל מה הגענו לעולם הזה, לאיזו מטרה ולאיזו תכלית?
לא יכול להיות שבאנו ללא תכלית, לא יכול להיות שבאנו לעולם הזה כדי לעבוד, כדי ללדת ילדים, כדי להביא משפחה, כדי... ואז להתראות חבר'ה, אני כבר אשוב....
מי שברא אותנו וזה לא משנה איך נקרא לו (כל אחד והגדרתו הוא), השקיע כל כך הרבה במלאכת היצירה הזו שנקראת בן אדם שאנו לפעמים לא קולטים את זה בכלל. אני חושב שאנו מדהימים. איך בכלל מישהו חשב על הרעיון הגאוני הזה ליצור אנשים, ליצור ולברוא עולם, עם חיות, עם צמחים, עם ים, עם הרים, עם גשם ושמש עם ירח וכוכבים... תפאורה מצוינת יש לנו פה, לא?
לפעמים ניראה לי שאני נמצא בתוך איזה סרט שאף פעם לא נגמר מן סיפור שאינו נגמר...לפעמים ניראה לי שכולנו באיזה הצגה, באיזה תסריט ולכל אחד מאיתנו יש את התפקיד שלו, כל אחד מאיתנו בחר את התפקיד שלו, את מה שהוא רוצה לעשות בעולם הזה ע"פ העדפותיו ורצונותיו. אז איך זה ששכחנו את התפקיד שבחרנו? איך זה שאתה שכחת את מה שרצית באמת לעשות ואיך זה שאת זה, אתה לא רואה פתאום?
אין בעיה להיות עיוור לפעמים, אנו הרי לא רובוטים, אנו בני אנוש, בשר ודם, עם רגשות, תחושות, רצונות, שאיפות, חלומות, עם לב ונשמה וכולנו נמצאים באותה הסירה –כולנו רוצים לחיות מתוך נחת רוח, מתוך שלווה, מתוך שמחה, מתוך אהבה, כולנו רוצים לחיות בבריאות טובה ואיתנה וכן כולנו גם רוצים להשיג את האנרגיה הזו שנקראת "כסף". אבל לא כולנו מבינים שזה לא משנה כמה כסף יש לך, זה משנה מה אתה עושה איתו !!!
לפעמים אני שואל את עצמי - מה זה החיים? אתה מגיע, עובד, עובד, עובד, מתחתן, מביא ילדים, מזדקן, (הלוואי בכבוד ובבריאות טובה) ובסופו של דבר אף אחד לא שואל אותך, יום אחד אתה פשוט נעלם... תחשבו על זה - יום אחד כולנו, כל אחד מאיתנו כבר לא יהיה פה -בעולם הזה. נכון שזה ניראה רחוק, אבל זה לא אומר שזה לא יגיע ושזה יגיע, אחד לא ישאל אותך מתי, אף אחד לא ישאל אותך:"תגיד שלמה אפשר לקחת אותך ביום שני ? תגידי דליה מתי נוח לך שאקח אותך? או -  טוב רחל הגיע זמנך...את באה?"  
תאמינו לי אנשים יקרים שקיבלנו מספיק זמן בחיים האלו כדי להעריך את הזמן הזה שעומד לרשותנו וכך לעשות וליצור את כל מה שבאמת רצינו, אז מתי הודית ואמרת: תודה, תודה רבה על הזמן שיש לי, תודה רבה על חיי, אני יודע ומודע לכך שיום אחד הזמן הזה יגמר, אני אשתדל לעשות הכל על מנת ליצור את מה שבאמת אני רוצה ומבקש, אני אבקש עזרה אם אצטרך, אני אתלונן פחות ואוהב יותר...לפעמים אנו לא רואים את הזמן הזה שהולך, עובר ואוזל לנו כי אולי אנו עסוקים בטפל ולא בעיקר. לפעמים אנו מתרכזים בחצי הכוס הריקה ולא בחצי הכוס המלאה ולא בדברים הטובים שיש לנו.
נתקלתי בעיצה טובה ונכונה כל כך של "הדלאי לאמה", מנהיגו הרוחני של העם הטיבטי שמציע ואומר שאם יש לנו בעיה מסוימת שאנו רוצים לפתור, אז מה הבעיה? אם הבעיה ניתנת לפיתרון, פתור אותה והמשך הלאה ואם הבעיה לא ניתנת לפתרון או שאתה לא מצליח לפותרה, אז גם כן תמשיך הלאה.  
בחיים אפשר לנצח עם מה שיש וכל פעם להוסיף עוד קצת ועוד קצת. אז בשביל מי ובשביל מה הגעת לעולם הזה?הגעת לפה, לעולם הזה כדי לחיות את חייך שלך ולא כדי לחיות את חייו של מישהו אחר.
כשתגיע "למעלה" ברבות הימים, לא ישאלו אותך למה לא חיית את החיים של משה, אלא ישאלו אותך למה לא חיית את החיים שלך, למה לא עשית ויצרת את מה שבאמת רצית, הרי לשם כך "ירדת" והגעת לעולם הזה, לא?
אני מדגיש נקודה זו כי לפעמים אנו לא מכבדים את רצונותינו שלנו ומתחשבים או מושפעים שלא לצורך מהסביבה החיצונית: חברים, משפחה, הורים, בת/בן זוג ומוותרים ואולי גם מבטלים את רצונותינו האמיתיים. החברה המערבית לימדה אותנו להסתכל על האחר, לרצות עוד ועוד יותר ממה שאנו מסוגלים להכיל ולקבל, לקנות עוד ועוד, להסתיר רגשות כי מי שבוכה או עצוב הוא "חלש" והיא גם לימדה אותנו לא להסתפק במועט ( "היודע מתי די, תמיד יש לו די", לאו צ'ה, ספר הטאו ).
עם כל הכבוד לאחרים, באת לפה  בכמות הזמן שניתנה לך, בכדי לחוות את החוויות וההתנסויות שלך, כך שעל פיהן תוכל להבדיל בין טוב לרע, כך שבזכות חוויות והתנסויות אלו, טובות ורעות, רכות וקשות ,כואבות ושמחות תוכל לסלול עבורך את הדרך הנכונה והטובה לך בחיים. 
כחלק מעבודתי כמאמן להעצמה אישית ועסקית, לפעמים אני נדהם מכמויות התמונות, המזכרות והחפצים שאנשים אוגרים ואוספים בביתם. רובם אפילו מתוודים, שקשה להם לוותר ולהיפרד מהם, למרות שכבר מזמן הם הפסיקו להשתמש בהם. מהיכן בא לנו יצר האיסוף והאגירה הזה? עוד חפץ ועוד חפץ והבית כבר חנוק, אין אוויר, אי אפשר לזוז, אין כבר מקום. אני יכול לעמוד בכניסה ולקחת כסף מכל אחד שנכנס, ממש כמו במוזיאון...
מדוע אנו לא עושים בבית, בחפצים שאגרנו ובכלל בחיינו (הכל מתחיל מבפנים...הכל מתחיל בבית), בירור יסודי של אילו דברים/חפצים נחוצים וחיונים לנו ומשרתים אותנו נאמנה ואלו הם הדברים שכבר לא משרתים ומועילים לנו? האם לא הגיע הזמן להיפטר מחפצים אלו וכך לשחרר מהבית שלנו  אנרגיה עצורה ואצורה שליוותה אותנו במשך שנים, אנרגיה שאולי קצת "עצרה" אותנו, חסמה אותנו בגלל המשקעים והזיכרונות של חפצים אלו שלא הצלחנו לשחרר.
למטה באדמה רק אנחנו ניכנס, יש מקום רק לגוף בלי חפצים, בלי כסף, בלי המכונית החדשה וללא הבית המפואר שלנו שעבדנו בעמל רב כדי לרכוש אותו. מה שניקח איתנו הלאה, מה שישאר איתנו לנצח נצחים ומה שאף פעם אבל באמת אף פעם לא יקחו לנו אותו זה את החוויות שצברנו במהלך חיינו.
מה שישאר לנו תמיד זאת השמחה והאהבה שהותרנו פה בעולם הזה, לקרובים שלנו, לאהובינו, לילדינו, לבת/ן הזוג שלנו ולכל מי שהכיר אותנו אי פעם. "אנשים ישכחו את מה שאמרת, אנשים ישכחו את מה שעשית, אך אנשים לעולם לא ישכחו את מה שגרמת להם להרגיש" (מאיה אנג'לו).  
האם אתם מצליחים "לנגוע" ולחדור לליבותיהם של אלו הקרובים לכם?האם את מתייחסת לאנשים כפי שהיית רוצה שהתייחסו אליך? האם מערכת היחסים שלך בעבודה אדוני, עם עמיתיך, עם הממונה עליך, עם האנשים שאתה אחראי או מנהל אותם, הם "בגובה העיניים" ומתנהלות מתוך כבוד הדדי? האם מערכת היחסים הזוגית שלך, היא ממקום של תקשורת פתוחה ובונה, מתוך כנות ויושר ומתוך אהבה או שבמערכת יחסים זו ישנה ביקורת הורסת, תחרות, חוסר תקשורת, אגוצנטריות וחוסר כנות ? האם כל אחד מכם הוא למען עצמו אך גם למען השני  (זו הייתה הפנטזיה שלכם או הרצון שלכם כאשר חברתם יחד, לא?)  
האם אנחנו מצליחים באמת ליצור את מה שרצינו? האם אתה מגשים את עצמך? 
מלא שאלות ותהיות יש בחיים האלו... אל תדאגו אי אפשר לענות על הכל בבת אחת, אפשר רק להתחיל להקשיב לעצמנו ולברר מה באמת אנו רוצים... לאט לאט, צעד אחר צעד והכל כבר יתגלה בפנינו בדיוק כמו... החיים.
כולנו התחלנו דרך מסוימת בזכות איזה חלום שרצינו להגשים, אז מה קרה שם בדרך, איפה זה התפספס, להיכן זה נעלם? האם בכלל קלטנו שזה נעלם, האם קלטנו אולי שאנחנו נעלמנו או שהעיוורון השתלט עלינו באופן טוטאלי?!
טוב לו לאדם שיכיר את נקודות החוזקה שלו ואת נקודות החולשה שלו ועוד יותר טוב הוא גם לדעת ולהבין מדוע יש לך את נקודת החוזק שלך הזו דווקא ומדוע יש לך את נקודת החולשה הזו דווקא? האם ניתן לשפר את נקודת החולשה שלך כך שהיא תהפוך לנקודת חוזק? מדוע אני טוב דווקא בציור ולא במוזיקה או מדוע אני בעל יכולת הקשבה טובה?
אדם שיודע להקשיב, אדם שניחן ביכולת הקשבה טובה, יכול להיות שבילדותו הוריו לא הקשיבו לו, לא היה להם זמן, או מפני שהם חשבו שבגלל שהוא קטן הוא לא יודע כלום ולכן "ביטלו" את דיעותיו  ולא הקשיבו לו, לכן עניין ההקשבה אצלו עכשיו מאד חשוב. הוא הצליח ליצור דרך חדשה ולא המשיך את הדרך שהוריו הורישו לו- חוסר הקשבה. מצד שני, יכול להיות אדם שימשיך את השרשרת הזו של חוסר הקשבה יעשה זאת בגלל שהוריו לא הקשיבו לו כי זו המציאות שעליה הוא גדל והתחנך, זה מה שהוא מכיר ויודע, הוא לא "חושב" בכלל שיש עוד אלטרנטיבה אחרת (אלטרנטיבה=אלטר נתיב כלומר חפש נתיב אחר, דרך אחרת).
בחיים, אם אתה מנסה משהו ולא הולך לך בו, אל תחזיק בו חזק מידי כי הוא יברח, שחרר והמשך הלאה ומה שמגיע לך מהיקום  ומה ששלך באמת, כבר תקבל. זה לא אומר שתרים ידיים מהר ותיכנע, זאת לא כוונת המשורר. אדם צריך להאמין במה שהוא מבקש, במה שהוא רוצה אבל באותה מידה גם צריך להיות קשוב לרצונותיו אך לא להיות מרוכז מדי בעצמו. אנו לא לבד בעולם הזה, אנו רק חוליה אחת מתוך אין סוף חוליות ולכן צריך להקשיב גם לעולם, לראות את כל התמונה ולא רק להתרכז בנקודה שלנו, בעצמנו.  אם נהיה רגישים גם לסביבה שלנו, גם לצורך ולשוני של האחר, נוכל להפרות אחד את השני. כל אחד יוכל לתרום מנקודות החוזק שלו, כך שביחד נהיה לאחד, כל אחד ע"פ היתרון היחסי שלו, כי כולנו אחד!
מרתין לותר קינג הבין זאת היטב ולכן אמר: "הדברים הרעים יכולים להתרחש לא בגלל האנשים הרעים, אלא בגלל האנשים הטובים ששותקים".דרך רגישות, אכפתיות ונדיבות נוכל לראות שיש מקום לכולם, שיש מקום לכל הצבעים ולכל האנשים שבעולם. כל אחד מקבל את מה שמגיע לו, ע"פ בקשתו ורצונותיו  אך גם ע"פ היכולת שלו לקבל ולהכיל.
חשוב מאד לרצות, לשאוף, לחלום  ולבקש אך חשוב עוד יותר להבין ולדעת כמה מקום יש לך בשטח האיחסון שלך, כמה מקום יש לך להכיל. נכון, לפעמים לא הכל הולך כפי שאני רוצה, לפעמים אולי הכל גם הולך עקום, אולי, זה סימן שהגיע הזמן לקחת אוויר, לנשום עמוק ולהאט את הקצב ופשוט לבדוק לאיפה אנו הולכים? האם זה הכיוון שלך? האם זה מה שאתה רוצה באמת? ואולי נסחפת עם הזרם? אולי תעצור? אולי בכלל לא ראית שהעיניים שלך עצומות?
אם נפקח את העיניים נוכל לשבת לרגע, נוכל סוף סוף לפתוח את השק הזה שכל אחד מאיתנו סוחב על גבו. טוב, זה לא סוד שלכל אחד  יש חבילה, יש שק, אבל לפחות אם אנחנו סוחבים משהו על הגב שלנו (ותאמינו לי לפעמים הוא כבד), בואו נבדוק שזה השק שלנו ולא של מישהו אחר, בואו נברר מה באמת אנו רוצים ובוחרים שישאר בתוך השק הזה. אני מאמין שנגלה בתוך השק הזה מלא דברים שאנחנו כבר לא צריכים אותם יותר, או דברים שבכלל לא ידענו על קיומם, או דברים שאחרים בכלל דחפו לנו אותם בלי ידיעתנו.
יכול להיות שתגלה משהו שבכלל שכחת ממנו כמו איזה חלום ילדות ישן( שאולי סוף סוף תגשים אותו),יכול להיות שתגלה כאב, עצב וצער מהעבר וסוף סוף תוכל להיפטר מהם ולהוציא אותם מחייך. איזו הרגשת הקלה. עכשיו, תוכל להכניס לתוך השק הזה דברים חדשים וטובים כאלו שיעזרו לך בהמשך הדרך, בהמשך המסע, כאלו שיתרמו לך וכאלו שנכונים לך וטובים לך באמת.
הגיע הזמן לעשות סדר בחיינו ולבחור באמת ובאהבה בדיוק מה אנו רוצים ע"פ הצרכים והרצונות האמיתיים שלנו. בואו נתמקד בטוב ובחיובי שבחיים, ניתן להם את תשומת הלב הראויה וכך הם יוכלו לגדול עוד ועוד ולהעצים. כך נגדיל את הדברים שאנו כן רוצים לראות בחיינו ולא את הדברים שאנו לא רוצים בחיינו.       
אסיים עם משפט מדהים של "אנה פרנק" על החיים, מתוך היומן שניהלה מדירת המסתור בהולנד בהיחבא מהנאצים :   "אני לא חושבת על כל הסבל, אלא, על כל היופי שעוד קיים".   ב
הצלחה בהמשך המסע הזה של החיים. 
ישי צארום
מנחה קבוצות למודעות עצמית ומאמן להעצמה אישית ועסקית
"הבית בקצה היער" – בית חם להתפתחות והעצמה אישית
מושב עופר, חוף הכרמל
04-9544074,054-7747495 כתובת דואל זו מוגנת מדואר זבל, אתה צריך לאפשר Javascript בכדי לצפות בה        

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2927

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >