Image Image
 
העולם בכף ידך
אם אין אני לי הדפס דואל
נכתב על ידי אסתי הורן   

 

 "אני לא מתחרט על דברים שעשיתי, אלא על אלה שנמנעתי מלעשות" -לא צריך להגיע לסוף חיינו כדי להרגיש כך. משהו מזה הרי הולך עמנו כל הזמן. כי מה הם החיים? הדברים שאנו עושים, החלומות שאנו מגשימים, החוויות וההנאות שאנו חווים. גם הסיכונים. והדברים שרצינו ולא עשינו הרי יוצרים בנו תחושת החמצה, שעברנו ליד החיים בלי לחיות אותם. שלא באמת חיינו.

   עם זאת, מסתבר שרובנו נמנעים מלחיות את חיינו במלואם. מלממש את רוב חלומותינו, רצונותינו ואף צרכינו. אנו מסתגרים בשגרה הבטוחה והמעייפת, ולא נותנים לעצמנו את הדברים שאנחנו רוצים. ועולה השאלה הגדולה: למה?

   הגורם העיקרי המונע מאיתנו להגשים את רצונותינו הוא, למרבה ההפתעה, אנו עצמנו, וליתר דיוק, הביקורת העצמית המוגזמת שלנו. אצל רובנו עוברים כל שאיפה או משאלה את המסננת האכזרית של הביקורת העצמית הנוקשה שלנו, וזו בודקת אותה דרך סדרת שאלות שאינן רלוונטיות ביותר לחיים: האם השאיפה שלי הגיונית? האם היא נחוצה? האם היא מקובלת? האם היא בטוחה? וכמובן, שאלת השאלות- מה יגידו? רוב שאיפותינו, רצונותינו וצרכינו אינם דווקא הגיוניים, מועילים ומקובלים אצל כולם. לא, הם פשוט אנחנו. פשוט מה שאנחנו רוצים וצריכים. מה שיעשה לנו טוב. אך לרובנו הרצון לחיות חיים שמחים ומלאים אינו עומד בראש. על חיינו להיות גם יעילים, וגם מקובלים על סביבותינו. וכך אנו פוסלים את רוב רצונותינו, ואת עצמנו, על הסף.

   חמור מכך הוא הפחד- להיכשל, להידחות, לאבד כספים או כוחות או מעמד. הפחד השומר אותנו מרותקים למקומנו, וככל פחד שאנו נותנים לו לשלוט בחיינו- חוסם בפנינו חלקים שלמים מן החיים.

   סיבה נוספת לכך שאיננו ממשים את רצונותינו הוא שפשוט איננו יודעים מה הם. רובנו לא התרגלנו לחשוב במושגים של מה אני רוצה, מה מתאים לי, מה טוב בשבילי, ואנחנו פשוט לא יודעים. לא יודעים לאיזה בן זוג אנחנו זקוקים, איזו עבודה תגרום לנו סיפוק והנאה, ומה אנחנו אוהבים ורוצים לעשות. אנחנו יודעים מצוין מה צריך לעשות. אנחנו לרוב יודעים מה כדאי ומשתלם לעשות. אנחנו יודעים לא רע מה אחרים מצפים שנעשה, והכי טוב אנחנו יודעים מה ההורים שלנו חושבים שעלינו לעשות ( ואין זה משנה כלל אם הם במרחק חצי עולם, או אף כבר בעולם אחר. הם תמיד בתוכנו). אבל מה באמת אנחנו רוצים, רק בשביל עצמנו? באמת כדאי לחשוב על זה...

   גורם נפוץ נוסף לכישלון במימוש רצונותינו הוא הקושי שלנו להיעזר באחרים. לחלק חשוב משאיפותינו וחלומותינו נחוצים עזרה ושיתוף פעולה של אנשים נוספים כדי להגשימם, וחלקנו מתקשים לבקש עזרה זו. רבים מאיתנו מתביישים, חוששים או לא סומכים על אחרים, ורגילים לעשות הכל לבד. אלא ש"כשאני לעצמי - מה אני". יכולותינו כבודדים מוגבלות, וכך נמנעת מאיתנו האפשרות לממש את רצונותינו. היכולת להיעזר באחרים, לשכנע, להמריץ ולשתף פעולה היא אחת התכונות המרכזיות המבדילות בין אנשים מצליחים לאלה שאינם מצליחים להגשים את שאיפותיהם, וחשוב להיות מודע לה ולפתחה.

   לסיכום- המודעות לרצונותינו ולצרכינו והגדרתם, המודעות והיכולת "לפרגן" לעצמנו ולהרשות לעצמנו לחיות, והיכולת להיעזר באחרים, חיוניות כדי לממש את צרכינו ואת חלומותינו ולחיות חיים מאושרים ומלאים.

 ואיך זה מתבטא ביד?

   המקום המרכזי ביד המבטא את יכולת המימוש של רצונותינו ושאיפותינו הוא האגודל. ככלל, אגודל ארוך , רחב, עבה וגמיש מעיד על יכולת ביצועית גבוהה ועל מימוש השאיפות.

הפרק העליון באגודל מבטא את עוצמת רצונותינו ודחפינו, ואת מידת מימושם. הפרק השני מבטא את שיקול הדעת והביקורת הלוקחים חלק בביצוע או מונעים אותו. פרק שני ארוך יותר מהפרק העליון מבטא ביקורת עצמית מוגזמת המונעת מאיתנו לממש את רוב רצונותינו ושאיפותינו. כאמור, זה המצב אצל רובנו, במידה זו או אחרת.

if1if2   אורכו של הפרק העליון באגודל מעיד במידה רבה על היכולת להיעזר באחרים, בעוד שרוחבו ועוביו מעידים על עוצמת הרצונות והמודעות להם. פרק ארוך מעיד על יכולת רבה להיעזר, וכן על מידת מימוש גדולה של השאיפות (דוגמא א).  פרק קצר ודחוס במיוחד מעיד על קושי בתקשורת ובמימוש הדחפים, תסכול, התפרצויות כעס, ואף אלימות (דוגמא ב).

    גמישות האגודל והזווית שיוצר הפרק העליון ביחס לפרק השני כשמכופפים אותו מעידים על רמת ההיענות למצבם ורצונותיהם של אחרים. ככל שהגמישות גדולה יותר והזווית הנוצרת גדולה יותר אנו גמישים יותר כלפי אחרים, עד כדי ביטול עצמי בפני צורכיהם ורצונותיהם ואיבוד המודעות לצרכינו וחלומותינו שלנו.

if4if5 לאנשים בעלי כיפוף גדול כזה(ב) חשוב להיות מודעים לנושא, להתמקד בהגדרת רצונותיהם וצורכיהם, ולהימנע במודע מעזרה ופעולה למען אחרים כאשר הדבר בא במידה רבה מדי על חשבון צורכיהם שלהם.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1420

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 14-02-2008 07:46
חומר למחשבה...
מסתבר שיש לי עוד למה לחתור... (לא מפתיע, אבל לא חשבתי על זה ככה).
רשומים
ayelet

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >