Image Image
 
מדוע הזוגות לא שורדים את מוסד הנישואין? הדפס דואל
נכתב על ידי מרווה חבשוש   
007_1וכיצד תשרדו אותם אתם.
כשההורים שלי התגרשו, לפני 24 שנים, במשך 7 שנים תמימות הייתי הילדה היחידה שהכרתי שהוריה היו גרושים. רק בגיל 12 הכרתי ילדה נוספת שהוריה התגרשו לא מכבר.

היום, בכל גן ילדים, יש לפחות שני ילדים להורים גרושים וכאשר יושבים בחברה של בני 50+, קשה למצוא דווקא את הנשואים. ואת הנשואים באושר? ובכן, לאחר מספר שנים של נישואים, ניתן למצוא אותם במשורה.
איך זה, שכל האהבות הכי גדולות, כל הדברים שהרגשנו מתחת לחופה, נגוזים להם לאורך השנים, שוב ושוב, גם אצל הזוגות הכי יפים והכי מבטיחים?
ואיך זה, לעזאזל, שפעם אנשים היו אוהבים אחד את השני עד יום מותם?


נכון, כשלהתגרש לא היה מקובל, היו גם הרבה אנשים שפשוט סבלו אחד עם השני עד יום מותם, אבל היה גם הרבה מההיפך. כמעט לכל אחד יש סיפור של איזה סבא וסבתא שאהבו באמת כל החיים שלהם וחוו שותפות אמיתית.

אחת הסיבות לריבוי הגירושין היא שנהיה קל להתגרש. זה ידוע, זה מקובל, זה נמצא לנו על קצה הלשון בכל ריב משמעותי, החל ממספר שנות נישואין.
אנחנו בעצם סובלים ממעין "הפרעת קשב וריכוז" שכזו: לא מסתדר, אז מחליפים ערוץ בטלוויזיה, "נמאס לי ממנו" אומר הילד שבתוכנו. המשוואה היא: לא מסתדר + אפשר לצאת = החוצה.
הסוד שעוד לא פענחנו הוא של המשוואה: לא מסתדר + לא מוכנים להיכנע = מתמודדים.

007כן, כן, אל תכעסו עלי, אני לא אומרת שלא ניסיתם. אני יודעת שעשיתם כל מה שיכולתם. אני יודעת שמבחינתכם לעשות את זה לילדים זה הדבר הכי גרוע שהייתם יכולים לדמיין.
אז איך זה, שבכל זאת, למרות הרצון העז, זוגות בימינו לא מצליחים לשמר את האהבה והאושר?

כמו כל סיפור טוב, התשובה מתחילה ברקע, בילדות:

כשאנו ילדים, הרושם היחיד שאנו מקבלים על העולם, הוא הרושם שהורינו משאירים עלינו. אנו מקבלים את מה שהם אומרים כמציאות היחידה הקיימת. כשאנו ילדים, גם אם נחשפנו למראות קשים, אין בכך עבורנו שום דבר טראגי או חריג, אנו פשוט מקבלים את זה כמציאות כפי שהיא.
כך אנו סופגים את ראיית המציאות שלנו בנוגע לזוגיות, בנוגע למין השני, בנוגע למין, לאינטימיות, לאהבה. כל הדברים החשובים.

צילום:  juliaf

מציאות זו נשארת עימנו לנצח. כעדשת משקפיים אנחנו מתבוננים דרכה ולא רואים אותה.
בגיל העשרה אנחנו לרוב מחפשים את ההפכים ממה שראינו בבית, אנחנו הופכים את זה למוטו שלנו. לתקופה זה עשוי להיראות בסדר - ניצלנו מלחזור על השגיאות שראינו בבית הורינו.
אבל כשאנו מתחתנים.....

כשאנו מתחתנים אנו מגלים שאותו האחד או אותה האחת שעליה בנינו את השינוי, הדרך החדשה, התיקון, היא גם ההיפך  וגם בדיוק אותו הדבר ממה שניסינו לברוח ממנו. למעשה, שני בני הזוג מגלים בדיוק את אותו הדבר האחד על השני.  בד"כ, לפחות בהתחלה, זה לא מודע.

ופה יש מקום להכניס עוד אלמנט - הילד הפנימי.
הילד הפנימי הוא אותו צד בנו שעוד לא התבגר, גם אם אנחנו בני 60. אותו צד בעצמנו שלא שולט בעצמו. אותו צד בנו שעדיין מצפה שיספקו את הצרכים שלו מבחוץ.
אותו הצד שזקוק שבן הזוג יהיה: ________, __________, _________, ___________. (השלימו את החסר)

 - "מה? זה לא בסדר מצידי לבקש מבן/בת הזוג שלי להיות ________, __________, _________ ו ___________?"

- "זה בסדר גמור, אבל היא/הוא לא תמיד כזו/ה, האם את/ה יכול/ה לחיות עם זה?"

- "לא, מה פתאום! אני לא מוכן/ה! אני דורש/ת! אני מתעקש/ת!"

- "אבל זו היא/הוא, כך רצית אותו/ה, כך התחתנת איתו/ה"

- "ככה???!!!!! אז אני אמצא לי מישהו/היא אחר/ת!!!"

גי-רו-שים.


מה קרה כאן? כיצד הפך/ה נער/ת חלומותיכם לנער/ת סיוטי השאול הפרטי שלכם?


חזרה לילדות, לכולנו יש צרכים ילדותיים שלא מולאו בילדות: אבא לא היה מספיק בבית/ אבא הי צועק / אבא היה חלש / אבא עזב......
אימא לא הכילה אותי / לא הייתה שם בשבילי / הייתה קשה איתי / העדיפה את אח שלי.......
כל אלו מצבים שמותירים אותנו מחפשים אהבה בצורת ההיפוך ממה שחווינו.

כשאנו גדלים, אנו מחפשים את ההיפוך הזה בבן/בת הזוג, הם ישלימו את החסר: האשה שתמיד תהיה שם בשבילנו/ הגבר שיגונן עלינו אך עם זאת יהיה רך....

נשמע תקין עד כה, לא?
לא.

אותו הגבר שהתחתנתי איתו, עכשיו אנוס לספק לי את תחושת ההגנה שלא קיבלתי מאבא שלי.
לא פתרתי את חוסר האהבה בצורת הגנה שלי מול עצמי אלא "העברתי" אותו אל בעלי, אני עדיין זקוקה לגבר שימלא את תפקיד ההורה.
עכשיו אם הוא חלש כרגע, או לא פנוי ואינו ממלא את התפקיד בהצלחה, אני ישר "נזרקת" חזרה לתחושה שלא אוהבים אותי / שאני פגיעה / שאולי אני לא ראויה לאהבה / שאין שם אף אחד בשבילי / שפוגעים בי.

עכשיו, את החשבון שלי מול אבא, אני סוגרת כאן ועכשיו עם בן הזוג: "אתה תהיה כמו שאני צריכה שתהיה!!!!!!! ומיד!!!!!!!!"
אני אעלב, אני אבכה, אני אעשה סצנה, אני "ארקע ברגליים", אני אסחוט אותו רגשית, אני אעשה הכל כדי שיתן לי את מה שאני זקוקה לו. "אתה תרצה אותי!!!".

התסריט הזה חוזר על עצמו, באלף ואחת צורות שונות, כמעט בכל בית בישראל ובעולם כולו: שני ילדים לא-פתורים שמחפשים להשלים את עצמם האחד דרך השני, לא מודעים לכך ולא מצליחים להסתדר האחד עם השני.
עם כל הרצון הטוב, עם כל האהבה, עם כל מה שחלקתם ביחד, מנקודה כלשהיא והלאה בן / בת הזוג נראים כ"לא מספקים את הסחורה ש"הבטיחו", אתם הולכים ומתרחקים, יותר ויותר משפטים נאמרים בזעם שאצור בפנים, עד שכבר אין מה לתקן.

                                                                       גירושים.

אנחנו "מחליפים ערוץ בטלוויזיה" ואומרים לעצמנו שבפעם הבאה בטוח נדע ממה להיזהר.  וכאן יש שלושה תסריטים עיקריים:


    • או שאתם ווסטלי והנסיכה הרוכבים על סוסים אציליים לעבר השקיעה, למדתם את השיעור ומצאתם את בן/בת הזוג של חייכם (אבל זה קורה הכי פחות),
    • או שכמו הרוב, אם אתם צעירים, אולי תשפרו קצת את הבחירות שלכם, אך בסופו של דבר תגלו ש"נתקעתם" באותו המצב שוב.
    • אם אתם בוגרים יותר יש היתכנות שהסתובבתם ממערכת יחסים אחת לשנייה, בלי למצוא סיפוק ואושר אמיתי משותפות זוגית.

מה עושים?

כיצד יוצאים ממעגל הקסמים?

התשובה טמונה בתהליך התפתחות אישית נפרד או משותף, של כל אחד מבני הזוג. על כל אחד מבני הזוג לפתור את הנושאים הלא פתורים שלו.

כן, אני יודעת שהרבה מכם קוראים שורות אלו מתוך כעס:
"זה לא אני צריך להשתנות, זו היא שצריכה להפסיק להיות ככה וככה...."
אבל האמת היא ששניכם יוצרים את מעגל ההרס.

על כל אחד מכם לעבוד על עצמו, בנפרד, כדי להיות יכולים לראות ולקבל את בן/בת הזוג כמו שהיא/הוא, לקבל את הטוב שבו ואת החולשות שלו ולספק לעצמכם את אותן האיכויות החסרות בחייכם. כך תוכלו באמת לקבל ולהעריך אחד את השני על הדברים הטובים שאתם מקבלים ממערכת היחסים.

תהליך ההתפתחות מחייב עזרה של בעל מקצוע. לעולם לא נוכל לעלות לגמרי על הדפוסים שנמצאים במחשבתנו, זוכרים את עדשת המשקפיים? איננו  רואים אותה. לאגו (תפיסת האני שלנו) יש אלפי תחבולות כיצד להצדיק אתכם ולהסתיר מכם את הטעויות שלכם.
זה נקרא הישרדות.

אני, באופן אישי, ממליצה לשני בני הזוג לפנות לבעל מקצוע אחד, ולקבל שניכם פגישות אצלו בנפרד. כך איש המקצוע יכול לראות ולהכיל את שני צידי המטבע. בד בבד עם כך שהוא מאפשר לכל אחד לגדול בתהליך שלו, הוא יכול לעזור בהכלה הזוגית של המצב, להראות לכם מצבים שביניכם מנקודת ראות נוספת ולעזור לכם להתמודד כל אחד עם השינויים שעובר השני.
ישנן גם גישות שמאמינות ההיפך, כי על כל אחד מבני הזוג לראות מטפל אחר. בדקו מה נכון לכם.

כדי לקבל עזרה מקצועית בזוגיות שלכם אתם יכולים לפנות למגוון מגישות הפסיכולוגיה השונות, כאשר כל גישה עובדת בצורה אחרת, או למגוון מהגישות  ההוליסטיות יותר אותן ניתן לקבל בעיקר אצל מטפלים ברפואה משלימה המתמחים בכך. שוב, בדקו מה נכון לכם.
אם צריך, הגיעו לכמה פגישות מבוא, אצל כמה מטפלים ותמקמו את עצמכם סופית איפה שאתם מרגישים טוב. שימור הזוגיות שלכם שווה את ההשקעה. באופן כללי, ניתן להמליץ יותר על הגישות המטפלות ברגש ופחות על הגישות הקוגניטיביות וההתנהגותיות, אלו עובדות עם השכל לרוב, בעוד שהראשונות מטפלות יותר בילד הפנימי.

תהליך הטיפול בזוגיות הוא תהליך עדין של התרת סבך הדפוסים האישיים שלכם המרכיבים את הבעיות אותן אתם חווים בזוגיות. למעשה, ניתן לראות את בן הזוג כ"השיעור שלכם": הדינמיקות שמפריעות לכם בו/בה והתגובות שהן מעורות בכן, הם הנושאים שעליכם לפתור מול עצמכם. עד שלא תעשו כן, תמיד תתקלו באותה הבעיה, (אולי במתכונת קצת שונה) גם עם בני זוג אחרים.

כאשר עוברים תהליך זה כזוג - כולם מרוויחים: כל אחד מבני הזוג מתפתח כאדם עצמאי בחייו האישיים, הזוגיות מתפתחת ופורחת ממקום אחר והילדים שיש לכם או שיהיו לכם יחוו ויקיימו זוגיות טובה יותר.
עכשיו, במקום להיות האחראי בעקיפין לשלומי, הופך בן הזוג להיות השותף שלי. לעיתים, הוא לא יוכל להיות שם בשבילי, אבל זה בסדר, אני אדע מה לעשות, אהיה שם עבור עצמי.

אז מתפתחת זוגיות אמיתית: שותפות של שני בני אדם נפרדים ושלמים המקיימים ביחד יחידה אחת, המפרה ומצמיחה אותם.

רק עוד דבר אחד חשוב שתדעו על תיקון הזוגיות שלכם, בטרם נסיים:
תהליך ההתפתחות העצמי וצמיחת הזוגיות דומה להריון ולידה: הוא לוקח זמן ואת התוצאות רואים רק "בסוף". משנוצר הרעיון, והחל התהליך, השינויים מתבטאים באיטיות. בהתחלה, עוד נחווה את כל הקשיים הנושנים מול בן/בת הזוג, שלב זה לוקח זמן מה. רק אחרי זמן מסוים של עבודה משותפת תתחילו לראות תוצאות.

לכן משבחרתם והתחלתם בתהליך, אל תצפו לתוצאות מיידיות. בהתחלה אתם עשויים להיתקל בהרבה קושי. אבל אם תמתינו בסבלנות, זה שווה את המאמץ!.

שלכם באהבה,
מרווה חבשוש

 

מרווה חבשוש, נטורופתית מוסמכת, Medicine Woman
מטפלת במגוון בעיות בריאותית, כאבים וסימפטומים, עיסויים משולבים ורפלקסולוגיה לשחרור מתחים ולהתרגעות
וטיפולי התפתחות וצמיחה אישית לפי הפילוסופיה של הרפואה הטבעית.

לפרטים ומאמרים נוספים, הכנסו לאתר:
www.gufnefesh.com

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1316

תגובות (3)
RSS לתגובות
1. 06-11-2008 09:15
זה בעיני אחד היתרונות של נישואין מאוחרים
כשמגיעים לקשר אחרי התפתחות אישית, נמצאים במקום יציב ובטוח יותר, ולא מצפים מבן הזוג ש"יסדר לנו את החיים". (טוב, נו, אולי מצפים, אבל פחות ;) )
רשומים
esty
2. 08-11-2008 11:46
זוגיות מתאימה או מותאמת
שלום שבת :) 
 
זוגתי ואני חיים את "פרק ב'" של החיים. כל צד והילדים שלה שלו. 
 
הניסיון האישי והמקצועי שלי אומר כי בימינו הוויתור על דרך חיים המתאימה לאדם ובמיוחד לאישה, קטן. 
 
כלומר הרצון והדרישה להבעה עצמית גדלים והולכים. 
 
אם אסכם את ניסיוני, אומר כי כל זוג מבקש למצא את הדרכים בה כל צד יממש מקסימום ולא מינימום. 
 
המושג לחיות ביחד, הופך להיות מורכב ככל שסביבת החיים הופכת להיות מורכבת.  
 
ההסכמה לחיות סטנדרטים מקובלים של זוגיות הולכת וקטנה. הכל במושגים שבד"כ אינם מודעים. 
 
החיים הופכים להיות הרבה יותר מגוונים. 
 
ב'שורה תחתונה', זוג הלומד לבסס את הזוגיות המיוחדת להם, מרוויחים בענק. 
 
חיקוי של זוגיות וסטנדרטיזציה של "זוגיות נכונה", לא עובדים. 
 
ומדובר שוב, גם על ניסיון מקצועי רב בלווי זוגות. 
 
בהצלחה יאיר
רשומים
חושן
3. 09-11-2008 08:55
האיזון בין ה"לבד" וה"ביחד" הוא אחד
הדברים הכי קשים, והכי חשובים בזוגיות. וזה אכן דבר שהחיים מלמדים אותנו, ולא תמיד בדרך הקלה :roll
רשומים
ayelet

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >