Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
License To Kill הדפס דואל
נכתב על ידי ilan   

(הסיפורים כאן הם אדפטציות אישיות שלי לדברים שהיו בחדשות בשנים האחרונות. השמות בדויים, והפרטים אינים מדויקים)

 

חיים עייף. הוא נוהג זו השעה ה-20 ברציפות. לפני 7 שעות עשה הפסקה. אבל עכשיו הוא ממהר. נמאס לו. הוא כבר 30 שנה על הכביש. סמיטריילרים ומעלה. לא משנה מה יש מאחור, הוא דואג שהמטען יגיע ליעדו. במהירות. ואז – מטען חדש ויעד חדש. יותר מהר – יותר טוב. פרנסה.

החוק אומר שכל שעה צריך לעשות הפסקת התרעננות. אין לו זמן לזה. מחוג המהירות עומד על 130. מעל למותר. שטויות. מקסימום ירשמו לו דו"ח. הוא כבר יצא מזה. כמו שיצא מ-20 דו"חות המהירות הקודמים שנרשמו לו. כמו שיצא מ-15 הדו"חות שנרשמו לו על חציית קו הפרדה רצוף. מ-17 הדו"חות על אי עצירה בתמרור עצור. אלה המקרים בהם תפסו אותו. אם היו לו 100 שקלים על כל פעם בה עבר עבירת תנועה היה כבר יכול לפרוש מזמן. הוא נוהג בסמיטריילר. הנהגים האחרים כבר יתאימו את עצמם. הבעיה היחידה היא המשטרה, אבל כשיש לך עורך דין טוב, השופט תמיד מתחשב. לא לוקחים לאדם את פרנסתו. חופש העיסוק של אדם הוא חשוב מאין כמוהו.

חיים זורק מבט חטוף במראות, מבליע פיהוק, ויוצא לעקיפה. חוצה (שוב) קו הפרדה רצוף.

הם לא הבינו איך לפתע הופיע סמיטריילר עצום ממולם ונכנס לנתיב שלהם. לא היה להם סיכוי לברוח ממנו. שני נערים בני 17, חוזרים מבילוי. רק קיבלו את רשיון הנהיגה לפני חודשיים. חגגו את סיום הבגרויות של כיתה י"א. לכיתה י"ב הם כבר לא יגיעו. לעד הם ישארו עם אותו פרצוף מופתע וצרחה שלא הספיקה לעזוב את שפתיהם.


רחמים מנגב עוד אגל זיעה ממצחו. חם היום. העבודה קשה. צריך לפטם את האווזים היטב, כדי שהכבד שלהם יגדל וישתבח. רעבים הם לא, אבל כדי למכור כבדים במחיר טוב, יש להאביס אותם גם במצבם הנוכחי. צינור לצוורו של אווז נוסף, ואז אפשר להאכיל אותו ללא הגבלה כמעט. למרות הפרכוסים והנסיון של החיה לברוח. למרות המבט מלא האימה, המבקש רחמים...

לפני שנתיים עבר חוק האוסר התעללות בבעלי חיים. אסור לפטם אווזים. אבל על שר החקלאות אפשר לסמוך. כבר שנתיים שבתקנות שונות ומשונות הוא מאפשר לרחמים להמשיך לפטם את אווזיו. שהרי חופש העיסוק קודם לכל – אין לקחת לאדם את פרנסתו.


שבע בבוקר. עדינה פותחת את דלת הגן. בקרוב יתחילו להגיע הילדים. כבר כמה חודשים שהיא לא היתה כאן. מאז אותו סיפור עם האמא שהתלוננה. אז באה המשטרה. הורים נוספים התלוננו. היא הכתה ילדים בחזקה. הכריחה אותם לשבת לאכול באלימות. ילד שלא התנהג בצורה נאותה היה ננעל בחדר המזרנים החשוך. לבדו. למשך שעות. המשפט התנהל במהירות יחסית. קשה היה להתווכח עם טיעוני התביעה. ההרשעה לא אחרה לבוא. גם הערעור. בינתיים, קיבלה אישור להמשיך לעבוד בגן הילדים עד לסיום הליכי הערעור. בית המשפט העליון הכריע שאין לפגוע בחופש העיסוק שלה בצורה כה חמורה. שאין סיכון לילדים, מכיוון שכעת יש בגן מצלמות מעקב.

אלון מביט בבת שלו בעיניים דומעות. פרצוף של מלאך. תוהה מה עליו לעשות איתה הבוקר. עדינה חוזרת היום לגן. אותה עדינה שהרביצה לילדים, נעלה אותם בחדר חשוך. "התעללות בילדים בנסיבות מחמירות”, אמרו בבית המשפט, לפני שגזרו את דינה לחובה. היא מערערת למחוזי, ולכן הכריע העליון שהיא יכולה לשוב ולטפל בילדים. בילדה שלו? בידיעה שהיא התעללה בילדים ושהדבר היחיד השומר עליהם עכשיו הוא ידיעתה שיש בגן מצלמות מעקב? ואם היא יודעת איזה אזורים המצלמות מכסות ואילו לא?

הוא לא רוצה. מה עליו לעשות? לעזוב את עבודתו עד שעדינה תסיים לערער? לקחת מטפלת? להעביר את הילדה גן? כל האפשרויות רעות.


מה קורה לנו? פרנסה? חופש העיסוק? מתי זה הפך לחזות הכל? בטחון ילדים. בטחוננו על הכביש. יחס אכזרי לבעלי חיים. אין לקחת לאדם את פרנסתו? בתי החולים ובתי הקברות מלאים באנשים שנפגעו על ידי אלה שידענו שהם מסוכנים, שיש הוכחות חוזרות ונשנות לכך שהם מסוכנים, אבל ריחמנו עליהם. לא רצינו לקחת את פרנסתם.

הענקנו להם רשיון להתאכזר. רשיון להתעלל.

רשיון להרוג.



צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1438

תגובות (4)
RSS לתגובות
1. 12-07-2008 07:12
משרד החקלאות - משרד הרוע
איכשהו המשרד הזה תמיד יתמוך בכל רוע: התאכזרות לאווזים, לתרנגולות, לעגלים, בזבוז מים, זיהום קרקעות ומים ברעלים. 
 
היית חושב שהוא עושה את זה למען החקלאים, אבל אחרי עשרות שנים שבהן חקלאים מתקשים להתפרנס בכבוד, ומי שמרוויח מהחקלאות זה התאגידים למיניהם (מכל שקל שהצרכן משלם על ביצה, למשל, החקלאי מקבל אגורות בודדות בלבד)- בסוף אנחנו מבינים שהמשרד לא עוזר לחקלאים.  
הוא רק פוגע בכולנו. הוא מתנהל בטיפשות וברוע, ולא משיג שום מטרה, רק הרס. 
:(
רשומים
esty
2. 14-07-2008 14:57
תלוי רק בנו
מציאות קשה - אבל זו המציאות. אני באופן אישי מצביעה ברגליים. התנהגות פאסיבית. שנים שאני לא נוגעת בככד אווז וכו'.. בודקת טוב במראה מי מאחורי ומצדדיי.. ושומרת טוב על ילדיי - גם מה"מורשים" של משרד החינוך. הלוואי והייתי יותר אקטיבית.
רשומים
אפרתה
3. 14-07-2008 18:03
בהחלט תלוי רק בנו
ולפעמים אני מרגיש שנאי לא עושה מספיק - רק מדבר... 
 
ובנוגע למשרד החקלאות - עצוב כמה שנכון. ועצוב עוד יותר שנכון גם לגבי משרדים נוספים (תחבורה, למשל?)
רשומים
ilan
4. 15-07-2008 07:24
"לא עליך המלאכה לגמור,
ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה" (פרקי אבות)- 
אנחנו לא יכולים להילחם בכל הרוע והסבל בעולם (גם אם לאנשים כמוני קשה לא להריש אשמים בגלל זה ;) ), אבל אנחנו כן יכולים וצריכים לעשות מה שאפשר:  
לעשות טוב את מה שאנחנו עושים, ללגדל טוב את הילדים והחברים שלנו :) , להצביע בעצומות לפעמים, לתרום פה ושם למי שכן עושה מה שצריך, להפגין כשבאמת צריך, (לכתוב), להצביע בבחירות, להיות מעורבים, זה בסוף מה שישנה... :zzz
רשומים
esty

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >