Image Image
 
איכות חיים
שעוני שמש עתיקים בארץ הדפס דואל
נכתב על ידי shaulchiqa   
בני האדם נעזרו בשיטות שונות למדידת הזמן כבר בתקופות קדומות מאד, אם ע"י ציון שינוי עונות השנה או שינוי מופעי הירח. מדידת זמן פשוטה ובסיסית זו הספיקה בדרך כלל לחברות הנוודים /לקטים ולחברות החקלאיות הקדומות, לצורכיהם הבסיסיים. עם תחילת ההתיישבות ביישובי קבע גדולים ומאורגנים, והתפתחות טכסים חברתיים ודתיים, נדרשו שיטות מדויקות ומפורטות יותר למדידת הזמן.

 

מעט מאד ידוע לנו על מדידת הזמן בתקופות פרה היסטוריות, אולם ככל שנחשפים ממצאים ורישומים כתובים אנו מגלים כי כמעט בכל תרבות היו מומחים שעסקו במדידת הזמן ורישומו.

ממצאים מלפני כ 20,000 שנה, מלמדים כי ציידים לקטים שחיו באירופה בתקופת הקרח האחרונה חרצו חריצים וקדחו חורים במקלות ובפיסות עצם וקרן אשר יתכן ושימשו מעין "לוחות שנה", בהם  מנו את מספר הימים בין מופעי הירח השונים ע"י החריצים או החורים.

לפני כ 5000 שנה היה לשוּמֶרים לוח שנה אשר חילק את השנה לחדשים בני  30 יום, ואת היממה ל 12 חלקים שווים (שווי ערך ל 2 שעות שלנו), וחילק  כל "שעה" כזו ל 30 חלקים שווים (שווי ערך ל 4 דקות של היום). בבבל נקבע עוד קודם לשנת 2000 לפנה"ס  לוח שנה של 12 חודשים בני 29 ו 30 יום לסירוגין, בהתבסס על מחזור הירח. לוח זה היה בן 354 ימים בשנה.

בתקופת מלכותו של נֵבּו-נסר(נבו נסיר) מלך בבל שהחלה  ב 747 לפנה"ס, החלה תקופה חדשה של רישום שיטתי של אירועים היסטוריים, וגם הכרוניקה הבבלית וגם הרשימות של המתמטיקאי היווני פתולמי - ALMAGEST טבלאות ורישומים של תופעות אסטרונומיות, מיקום כוכבים ברקיע, תאריכים שונים, מועדי זריחה ושקיעה של כוכבים שונים וכו' ) מתחילים את ספירתם מעלית מלך זה לשלטון.

עפ"י חישובים פתולמאים  מאוחרים יותר, החלה תקופתו של נבו-נסר בדיוק באמצע היום ב 26 בפברואר שנת 747 לפנה"ס !!? לפי המסורת ההלניסטית, מיום זה ואילך החלו תצפיות אסטרונומיות מסודרות ומדויקות, וחוברו בקביעות "יומנים" אסטרונומיים סדירים (אשר כמה מהם נשתמרו). ביומנים אלו נרשמו תצפיות אסטרונומיות חודשיות, וכן ציונים כמו גובה פני הנהרות, גאות ושפל, ומזג האוויר.

באסטרונומיה ההלניסטית הוכרה תקופת נבו-נסר כנקודת מפנה בהיסטוריה של המדע, והמונח "כלדי" ("כלדים" = המלה היוונית לבבלים או לכשדים - מושג המופיע החל מהמאה ה 6 לפנה"ס) הפך לסמל למונח "אסטרונום" (I).

לוח השנה המצרי הקדום ביותר התבסס על מחזור הירח. מאוחר יותר הבחינו המצרים כי כוכב "הכלב הגדול" –

""CANIS MAJOR (SIRIUS של ימינו), הופיע סמוך לשמש בכל 365 ימים, בערך כאשר החלה גאות הנילוס כל שנה. על בסיס המידע הזה הם קבעו לוח של 365 ימים בשנה. יתכן שראשיתו בשנת 4236 לפנה"ס(!?). זוהי אולי השנה הרשומה הקדומה ביותר בהיסטוריה האנושית. המצרים היו כנראה הראשונים שהגדירו לוח שנה בן 365 ימים.

בתרבויות המפותחות הקדומות שהיו מרוכזות ברובן סביב המזרח התיכון, התפתחה מדידת הזמן ורישומו - הנהוגה עד היום, בשני אופנים עיקריים מקל הצל - כנראה השיטה היותר קדומה, ושעוני המים (שלא יידונו במאמר זה).

השיטה הפשוטה ביותר של מקל זקוף המראה את כיוון הצל ואורכו שימשה כבר בשלבים קדומים מאד את קבוצות הנוודים/ לקטים. בדרך כלל התייחסו לנקודה אליה הצביע קצה המוט. אולם שיטות מדויקות ויעילות יותר פותחו עם התפתחות המדע והבנת המערכות האסטרונומיות והתנועה היחסית בין כדור הארץ, השמש, וכוכבי הלכת.

המצרים עשו שעוני שמש המכונים "מקל  T" (תרשים 1 )

 clocks0

אשר חלקם היו ניידים, הבנויים ממוט אופקי אשר בקצהו הוצמד בניצב מוט אנכי. הצל המוטל מהמוט האנכי נפל על המוט האופקי עליו סומנה סקלה של "שעות", וקצהו של הצל המוטל סימן את השעה על פני הסקלה. המוט היה מוצב כאשר ה  T פונה מזרחה בשעות הבוקר, כך שצלו ייפול על המוט האופקי בכיוון מערב ויראה את שעות הבוקר, ומהצהרים הוא סובב והופנה כלפי מערב, כאשר הצל מוטל מזרחה וכך מראה את שעות אחרי הצהרים.

התצפיות והחישובים האסטרונומיים המדויקים שערכו הבבלים והבנתם הבסיסית את התנועה של כדור הארץ סביב צירו (היממה) ואת התנועה היחסית בין השמש, כדור הארץ, וכוכבי הלכת (עונות השנה) הביאה אותם לפיתוח האמצעים הקדומים המדויקים ביותר למדידת הזמן.

הבבלים הם הראשונים להם מיוחסת (ע"י היוונים) חלוקת היום והלילה ל 12 חלקים שווים - כל אחד לחוד

(24 חלקים שווים ביממה). לפי מקורות אחרים, הבבלים חילקו את היממה ל 12 חלקים שווים, ואילו המצרים הם שחילקו את היום ואת הלילה לחוד ל 12 חלקים שווים (24 חלקים שווים ליממה).

למעשה הבבלים, והיוונים אחריהם, התייחסו אל כדור הארץ כמרכז העולם, סביבו סובבים השמש, הירח וכוכבי הלכת. אריסטרכוס מסמוס שחי במאה ה 2 לפנה"ס היה הראשון שהבין כי כדור הארץ איננו מרכז היקום, והוא מקיף את השמש, יחד עם הירח ועם שאר כוכבי הלכת. אולם התיאוריה שלו לא נתקבלה, והגישה שקבעה שכדור הארץ הוא מרכז היקום סביבו סובבים השמש וכוכבי הלכת החזיקה עוד כ - 1800 שנה, עד המאה ה 16 לסה"נ, כאשר קופרניקוס פרסם את התיאוריה האסטרונומית שלו. 

 

תנועת כדור הארץ במערכת השמש, ושעות היממה

כדור הארץ מקיף את השמש במסלול אליפטי אשר השמש מהווה אחד המוקדים שלו; הקפה אחת שלמה נמשכת 365.25 ימים.

מישור המשווה של כדור הארץ (אשר בו סובב כדור הארץ סביב צירו כסביבון) נטוי כלפי מישור המסלול סביב השמש בזוית של 23.5 (ליתר דיוק '27 °23 ) מעלות, עובדה המשפיעה על שינויי עונות השנה, כתוצאה משינויי אורך היום והלילה, וזווית פגיעת קרינת השמש בכדור הארץ ומִשכה. פעמיים בשנה (במהלך הקפה אחת סביב השמש) "מתהפך" הכיוון של זווית הציר של כדור הארץ, בעוד הזווית "משתנה" בכל יום. כיוון נטית ציר כדור הארץ איננו מתהפך למעשה במהלך השנה, אלא שעקב שינוי מיקומו של כדור הארץ במסלול סביב השמש משתנה המפנה של כדור הארץ כלפי השמש, וכתוצאה מכך משתנים זווית הקרינה, כיוון פגיעת הקרינה ומשך הקרינה. ההיפוך מאופיין ע"י השינוי בעונות השנה ואורך היום. עובדה נוספת המשפיעה על מדידת הזמן על פני כדור הארץ (אך פחות מוכרת לציבור הרחב) היא שינוי מהירות התנועה היחסית של כדור הארץ ביחס לשמש, שינוי הנובע מהמסלול האליפטי, כאשר בעונות השונות נמצא כדור הארץ קרוב יותר לשמש - אז מואצת תנועתו במסלול, או רחוק יותר ממנה - אז מואטת תנועתו במסלול (עובדות פיזיקליות אלו מוגדרות בחוקי קפלר).

בסיבובו העצמי סביב צירו, עושה כדור הארץ סיבוב שלם במשך 24 שעות, כלומר 360 מעלות במשך 24 שעות, ולפיכך כל שעה =15 מעלות אורך (15=360/24). מכאן שניתן לאפיין את הסיבוב הזה ולעקוב אחריו בעזרת ציון שעות היממה.

 
   
clocks1

 

המהלך המדומה של השמש ברקיע מזריחה במזרח לשקיעה במערב (תוצאת סיבוב כדור הארץ סביב צירו) גורם לצל המוטל ע"י עצם כל שהוא לשנות את כיוונו, ולהתארך ולהתקצר, במהלך היום ובמהלך עונות השנה. ע"י עקיבה אחר הצל וסימון מיקומו וכיוונו יוצרים למעשה שעון שמש פשוט. (כיום מעוצבים ומיוצרים שעוני שמש מודרניים המודדים את הזמן לאו דווקא בעזרת הצל, אלא גם ע"י סימון מקום פגיעת האור בצורת כתם אור [למעשה בבואת השמש], או ריכוז הקרניים, או השתקפות הקרניים, ע"י חרירים, עדשות וכו', תוך שימוש בחומרים מודרניים כגון סיבים אופטיים, פיברגלס ועוד).

הזמן נמדד לאורך כל היממה, בד"כ מהזריחה ביום האחד עד לזריחה של היום למחרת (סיבוב מלא של כדור הארץ סביב צירו) כאשר בשעות החשיכה נעזרו בד"כ בשעוני מים מטיפוסים שונים, או בשעוני  נרות.

מדידת שעות היממה בלוח העברי והמוסלמי (המבוססים על מחזור הירח) מתחילה משקיעת החמה עד לשקיעת החמה ביום שלמחרת.

על אף שבמשך הדורות פותחו שעוני מים מעניינים, היו שעוני השמש האמצעי הקדום המדויק ביותר למדידת הזמן בשעות היום, ושמרו על בכורה כאמצעי העיקרי למדידת הזמן עד למאות השנים האחרונות עם המצאת השעונים המכניים המודרניים, בהיותם בלתי תלויים במנגנונים מונעים המושפעים מכוחות וגורמים שונים המשנים את קצבם (השעונים המכניים המוקדמים היו בעלי דיוק נמוך, ופעמים רבות הם כוונו לפי שעוני השמש שהוצבו במקומות ציבוריים).

 

עדויות  כתובות מן  המקורות

העדות הכתובה המוקדמת ביותר הידועה לנו, המתארת אולי סוג של שעון שמש , נזכרת בתנ"ך במלכים ב' ובישעיהו כ"מעלות אחז": 

"ויאמר ישעיהו: זה לך האות מאת יהוה, כי יעשה יהוה את הדבר אשר דיבר: הלך הצל עשר מעלות , אם ישוב עשר מעלות; (י') -ויאמר חיזקיהו: נקל לצל לינטות עשר מעלות; לא כי, ישוב  הצל אחורנית  עשר מעלות: (יא') - ויקרא ישעיהו הנביא אל יהוה, וישב את הצל - במעלות אשר ירדה במעלות אחז, אחורנית עשר מעלות" (מלכים ב ' כ '  9- 11).

"וזה לך האות מאת יהוה אשר יעשה יהוה את הדבר אשר דיבר: הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש, אחורנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה:" (ישעיהו  לח' 7').

שעון זה שנבנה בימי המלך אחז (742 עד 727 לפנה"ס ), היה עדיין בשימוש בימי המלך חיזקיהו.

פרופ' יגאל ידין מציע פיתרון לצורה ההנדסית של  "מעלות אחז",  בהן נמדדה השעה לפי מספר המעלות - מדרגות - שעל יד קיר המבנה. לפי הצעת פרופ' ידין מדובר במבנה בעל גרם מדרגות כפול (מעין "פירמידה") היורדות מראש המבנה מזרחה ומערבה. בשעות הבוקר כאשר השמש במזרח, מוטל צל המבנה על המדרגות המערביות. ככל שעולה השמש, מוארות יותר ויותר מדרגות, ולפי מנין המדרגות המוארות (או מוצלות), קוראים את השעה. אחרי הצהרים עם נטית השמש מערבה פועל אותו עקרון בכיוון ההפוך המדרגות המזרחיות הולכות ומוצלות ע"י המבנה, ככל שהשמש שוקעת מערבה (תרשים 2) .

עדות כתובה נוספת היא מתקופת המשנה - במאה הב' לסה"נ . בדיון על דיני טומאה  וטהרה, נחלקו הדעות, אם "מסמר של אבן שעות" מקבל טומאה או לא. השאלה היא אם "המסמר" - הגנומון - הוא כלי שימושי.  "אבן השעות" מוזכרת במסכת עדויות פרק ג' משנה ח' , וכן במסכת  כלים פרק י"ב משנה ד'. הרמב"ם בפירושו אומר שם: "אבן שעות, אבן תיבנה בארץ וירשום בה קוים  ישרים, כתובים עליהם שמות השעות והיא עגולה ובמרכז זאת העגולה מסמר ניצב על זוית ניצבת , כל מה שתידבק בשווי צל זה המסמר לקו מאלו הקווים, ידע כמה שעות עברו מהיום. שם זה הכלי,  המפורסם אצל בעלי הכוכבים בלשון ערב - אל-בלאטה". ( לפי  תלמוד בבלי מפוסק, מסכת כלים, נדפס בירושלים ב 1962).

רוב שעוני השמש העתיקים שנמצאו בארץ הם מהתקופות הרומית והביזנטית והם נמנים בעיקר על הטיפוס הכדורי הקעור ( (Hemicyclium or Hemispherium או החרוטי הקעור (דומה לכדורי הקעור אך הקער אינו כדורי [ספֵרי] אלא חרוטי).

הטיפוס של שעון השמש החצי כדורי הקעור, נחשב כהמצאתו של האסטרונום הבבלי בירוסוס שפעל באי קוס שביוון מ - 356 עד 326 לפנה"ס, ונקרא על שמו. השעון החרוטי מיוחס ע"י ויטרוויוס  לדיוניסידורוס.

ויטרוויוס מציין בסיפרו "על אודות האדריכלות" כי האסטרונום הבבלי בירוסוס  "שהיה חלוץ המדע הכלדי" הביא עמו מבבל ידע רב באסטרונומיה (תחום אותו פיתחו הבבלים והיו בעלי ידע רב בו). בתארו את ממציאי סוגי שעוני השמש השונים אומר ויטרוויוס כי: " יש אומרים כי הסוג (של שעון שמש) בעל הצורה החצי עגולה, אשר נעשה מגוש רבוע שנעשה בו חלל, ואשר נחתך בתחתיתו כך שיתאים  לקו הרוחב הפולארי, הומצא על ידי ברוסוס הכלדי; הסוג החצי כדורי או הקערתי ע"י אריסטרכוס איש סמוס, וכן הסוג של  דיסקוס עגול המונח במישור; סוג 'העכביש' על ידי אודוקסוס, או כפי שאחרים מציינים על ידי אפולוניוס; הקובייתי או הלקונרי, כמו זה המוצב בקרקס הפלמיני ע"י סקופינוס איש סירקוזי; השעון להיוועצות על ידי פרמניוס; השעון לכל קו רוחב ע"י תיאודוסיוס ואנדריאס; השעון בצורת זנב-סנונית ע"י פטרוקלוס; החרוטי ע"י דיוניסידורוס; דמוי אשפת חצים ע"י אפולוניוס……" (1).

clocks2

פטרוקלוס מציג את ש' שמש "זנב הסנונית" שלו? פסיפס רומי – Trier,  מערב גרמניה

 

הרודוטוס אומר כי שעוני השמש, הגנומון, ושיטת חלוקת היום ל 12 חלקים שווים (שעות) הגיעו ליון לא ממצרים כי אם מבבל. אולם המצרים היו בקשרים קבועים עם הבבלים וסביר מאד להניח שנחשפו גם להמצאה זו של שעון השמש זמן רב לפני התקופה הפתולמאית.

שעונים מהטיפוס הקעור הם למעשה רביע כדור הפונה דרומה. בראש הרביע - במרכזו - נמצא חריץ או חור לגנומון אופקי, וממנו יוצאים קווי השעות - קוים רדיאליים בחלוקה שווה של 15 מעלות. בשעונים שנמצאו בארץ אנו מניחים כי הגנומון היה עשוי במרבית המקרים מוט מתכת שהוכנס בחריץ שבראש השעון (במספר שעונים שנתגלו בארץ נמצאו שאריות מתכת של הגנומונים). שעון מטיפוס זה צריך להיות מוצב במקום נוח להסתכלות מגובה קומת אדם - בערך 1.2 - 1.5 מטר מפני הקרקע .

 

 

 
   

 

 

 

ממצאים

כמה עשרות שעוני שמש עתיקים נתגלו במשך השנים במקומות שונים בארץ, מרביתם בחפירות מסודרות, ומקצתם נמצאו באקראי.

 

שעון שמש קדום ביותר

שעון השמש העתיק ביותר שנתגלה בארץ, נחשף בחפירות  תל גזר ב 1912 ע"י פרופסור מקאליסטר (II). זה שעון שמש מצרי אופקי נייד עשוי משנהב, מהמאה ה 13 לפנה"ס  (תמונה מס' 1).

clocks4

            תמונה מס' 1

 

בצידו האחורי של השעון (החזית לפי פילצ'ר; נהוג להתייחס למערכת השעות כחזית השעון, ואילו לקישוטים ולעיטורים כחלק הצדדי או האחורי) יש חריטה המתארת מלך משתחווה לאל "רע" אל השמש המצרי, ובשני צדי התיאור מופיעות חותמות שזוהו כחותמות של  פרעה מרנפתח (1225 1215 לפנה"ס). מעל תאור פרעה המשתחווה לאל רע מופיעות שתי שורות כוכבים, כנראה תאור של כוכבי השמים. חלק זה שבור בחלקו וכנראה שהופיעו בו כוכבים נוספים. בתוך קווי החריטה ניכרים שרידי צבע ירוק. הצד השני נושא 10 סימוני שעות, ובו מקום לגנומון. לא ידוע היכן נמצא השעון כיום.

נותרה עדיין השאלה כיצד הציבו המצרים את השעון בכיוון הצפון. יתכן כי איתרו את הצפון בלילה באמצעות כוכב הצפון, וביום נעזרו בפרטי נוף בולטים שזוהו ביחס לצפון. אפשרות נוספת היא שנעזרו בשמש במהלך היום לאיתור הצפון;  (נק' הייחוס השמימית לצפון, משתנה אף היא עם הזמן כתוצאה מתנועה נוספת של כדור הארץ הנקראת פרצסיה נקיפה. כתוצאה מתנועה זו עושה ציר כדור הארץ תנועה סיבובית (בדומה לעוקץ של סביבון)  במשך

כ 26,000 שנה, במהלכה משתנה הנקודה ביקום אליה "מצביע" ציר כדור הארץ. כיום זה כוכב הצפון פולריס

(POLARIS). לפני 13,000 שנה הצביע הציר לעבר כוכב ווגה (VEGA). בעוד 13,000 שנה בערך שוב יצביע ציר כדור הארץ לעבר כוכב ווגה (VEGA).

סביר להניח שהמצרים, כמו הבבלים הכירו כוכבים רבים ונעזרו בהם כנקודות ייחוס. יתכן גם שהיו להם ידע ודרכים נוספות ששימשו אותם באיכון הצפון, אשר אינם ידועים לנו.

אף כי ברור שהמצרים הקדמונים הכירו את הגנומון ועשו בו שימוש למדידת אורך הצל, היתה הנחת היסוד כי לא הכירו את שעון השמש (למדידת כיוון השמש - זווית הצל) עד התקופה הלניסטית.

ידועים מספר ממצאים מצריים שזוהו כשעוני שמש. המוזיאון של ברלין פירסם ב 1911 ממצא עשוי קרמיקה ירוקה מזוגגת, מהתקופה ההלניסטית - רומית.

ד"ר בורקהרדט מתאר שני גנומונים הנמצאים במוזיאון של ברלין, הנושאים את שמו של תחותימס ה III, בנוסף להירוגליפים המסבירים את השימוש בשעון ע"י סימון שינוי אורך הצל במהלך היום.

ר. מונד דיווח על ממצא שגילה במהלך חפירתו בתבי שבמצרים וזיהה אותו כשעון שמש, וממצא נוסף דווח מחורבת קֶרדסה במצרים.

ממצא מעניין ויפה מעץ קשה, שתוארך לתקופה הרומית, נמצא ע"י ד"ר ג'. גראסטנג במקדש "האריה" ב Meroe, שבאתיופיה (כיום נמצאת Meroe בתחום הטריטוריאלי של סודן).

מר ה. ראו במאמרו אודות שעוני שמש מצריים במוזיאון לתרבות מצרים בברלין (III), מתאר שעון שמש רומי אנכי נייד מפייאנס כחול. גודלו: 7.5 ס"מ רוחב, 6.8 ס"מ אורך. במקור יציאת קווי השעות יש חור מרובע לגנונמון. עפ"י השרטוט ניתן לשער כי המדובר בגנומון ניתן לשליפה והרכבה. בחלקו העליון ישנם שני חורים בקוטר 3 מ"מ. חורים אלו נשאו אולי (לפי הנחה שלי ש.א.) צירים למכסה שסגר על לוח השעון ושמר עליו, (או שלוח השעון שימש כמכסה לקופסה).

כל הממצאים הללו הם שעוני שמש קטנים וניידים מהתקופה  ההלניסטית ואילך, אולם הממצא של מקאליסטר בתל גזר הינו מתקופה קדומה בהרבה של יצור ושימוש בשעוני שמש.

מדוע נשאו עמם אנשים שעוני שמש ניידים ? סביר להניח כי הסיבות שהניעו אנשים לייצר שעוני שמש ולשאתם איתם לכל מקום היו גם הסיבות הדתיות של קיום לוח זמנים לצורכי פולחן, וגם צורכי החיים היומיומיים כמו חקלאות, לוח זמנים צבאי, לצורכי מסחר, לימודים וכו'.

יתכן שאחזקת שעוני שמש, והידע להשתמש בהם איפשר לאנשים המחזיקים בהם שליטה על פשוטי העם, שלא ידעו את סדרי השמש והכוכבים, לא הכירו את שעון השמש ולא ידעו לקרוא בו, אך אורחות חייהם היו תלויים בלוח זמנים ובסדר יום, וזה הוכתב ע"י המנהיגים.

 

"השעון האופקי" מקומראן

בשנת 1954 נמצא בקומראן ע"י האב ר. דה-וו חפץ עגול עשוי אבן בקוטר של 14.5 ס"מ, ובעובי של 3 ס"מ, אשר זוהה כשעון שמש מהמאה ה א' לפנה"ס. "שעון שמש אופקי" זה עשוי חמישה מעגלים קונצנטריים ובמרכז העיגול הפנימי - הקטן ביותר, יש חור אשר לפי ההשערה מיועד לגנומון אנכי. המעגלים "מופרדים" ביניהם בחריצים עמוקים מאד ברוחב מספר מ"מ ובעומק כ 4 מ"מ לכל חריץ  (תרשים 3 ). שלושה מעגלים מתוך החמישה מסומנים בשנתות - על כל ההיקף.

clocks5clocks6                  

                       תרשים מס' 3                                           תמונה מס' 2

 

מ. גלסמר ואו. אולבני (IV) מפרשים את הסימנים השונים כסימני חלוקת שעות או ימים (ולוח השנה?) (תמונה 2). הם מציינים את מספר השנתות בכל מעגל, המתאים לדעתם לשעות עונתיות לכל עונה, ומציעים כי כל מעגל היה מותאם לעונות השנה (הפנימי לקיץ, החיצוני לחורף, והאמצעי לאביב ולסתיו). לדעתם שימש הדיסק כמכשיר למדידת זמן, אם כי  הם מדגישים כי התיאוריה שלהם היא ניחוש אותו הם מנסים לבסס בהסברים כיצד קראו את ה"שעון".

הסברם - הנובע מהנחת היסוד שלהם שמדובר ב"מכשיר מדידה" - מתבסס רבות על נתונים היסטוריים ממקורות שונים של מבנה לוחות השנה בכלל ולוח השנה היהודי בכלל זה, שיטות מדידת זמן בתקופות קדומות באזור, וחישובים שונים שערכו לגבי יחסי המידות בין גדלי המעגלים, והגנומון (שלא נשתמר) ועוד. אך יחד עם זאת אין הם מחווים דעתם והסברם לגבי המשמעויות של הסימנים עצמם וכיצד בדיוק היו קוראים אותם. זאת למעט מקרה אחד בו יש סימן עגול ובמרכזו קו אנכי (בכיוון מרכז המעגלים), הדומה משהו לאות היוונית F (פי), אותו הם מפרשים כנקודת האפס או איכון המכשיר לצפון, או למזרח - לדעתם. שאר הסימנים נראים כקווים ישרים, ניצבים להיקפי המעגלים (רדיאליים).

אין כל שרידי אותיות, ספרות, או סמלים כל שהם המתייחסים לסימנים החרוטים בהיקפי המעגלים, והיכולים לרמוז כיצד קראו את השעון.

התיאוריה שלהם מעניינת מאד, ועל פניה איננה נראית משוללת יסוד, אם כי קיימות בה מספר נקודות תורפה, למשל: העדר סימונים או כיתוב ברורים העשויים להעיד על שיטת קריאת הנתונים,  חריטת השנתות על כל היקף המעגלים ולא רק בגזרות המקבלות צל מהגנומון במהלך היום (אנו יודעים כי צל השמש ייפול במשך היום במהלך כל השנה רק על כמחצית המעגל - פחות ממחצית בחורף, ומעט יותר ממחצית בקיץ), שיטת הצבת השעון וכיוונו, וחסרון ממצאים דומים מהארץ וממקומות אחרים בעולם.

ויטרוויוס מזכיר בספר התשיעי מתוך סיפרו  "אודות האדריכלות" שעון שמש אופקי בצורת "דיסק עגול שהונח במישור", אם כי איננו מוסר בחיבורו זה פירוט לגבי המבנה המדויק של שעון הדיסק העגול ולגבי אופן השימוש בו. אך קיימת גם האפשרות שהשעון הזה (אם זה אכן שעון שמש) היה המצאה מקומית או אזורית ולא זכה לתפוצה רבה, ולכן גם פחות מוכר בהיסטוריה, ואין ממצאים נוספים דומים לו.

מנקודת מבט של אדם בעל ידע רב ומעמיק בשעוני שמש, לא ניכר שום סימן או נקודת ייחוס המרמזים כיצד היו בעלי השעון מכוונים אותו לצפון (או לדרום), והסברם של אלבני וגלסמר בנקודה זו אינו די משכנע.

(מן הראוי לציין כי יש חילוקי דעות בין החוקרים באשר לזיהוי ממצא זה כשעון שמש. אחת הסברות המקובלת על חלק מהחוקרים מזהה את החפץ כסוג של משחק).

באתר רוג'ום אל הירי, שברמת הגולן נתגלה מבנה המאופיין ע"י שלושה מעגלי אבן גדולים  (החיצוני בקוטר של 155 מטרים) (תמונה 3).

clocks7 תמונה מס' 3

 

עפ"י מחקרים שונים עולה כי האתר שימש כנראה לצורכי פולחן או מעקב אסטרונומי כל שהוא.

המעניין הוא כי האתר מזכיר מאד בצורתו (במבט מהאויר) את "שעון השמש" האופקי שנתגלה בחורבת קומראן. במעגל החיצוני ישנם שני פתחים הפונים באופן כללי מזרחה: האחד לכיוון מעט צפונית למזרח, והשני לכיוון דרום מזרח. הייתכן כי הפתחים אפשרו לאדם העומד במרכז העיגול הפנימי לצפות בזריחת השמש בימי ההיפוך (היום הארוך ביותר והיום הקצר ביותר)? או שימשו לחדירת אור השמש בבוקר לתוך המבנה ובכך "אותתו" לתושבי האתר על שינוי העונות? הייתכן כי האתר שימש גם מעין שעון שמש ענק ??

המאמר המלא נמצא בקישור:  

http://www.shellanu.co.il/files/old_sun_clocks.pdf  


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 4778

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >