Image Image
 
עצמאות כלכלית* הדפס דואל
נכתב על ידי אסתי רוז'נסקי   


ישבתי בבית הקפה הקבוע שלי, הייתי רגועה, שידרתי עסקים כרגיל, והכי כיף היה שזה בא לי בטבעיות. הגעתי ב-11:00 בבוקר עם צ'וצ'ו והזמנתי הפוך גדול וקרואסון חמאה, כמו תמיד, וגם "מוזלי" - שזה מן יוגורט עם גרנולה ופירות טריים. הייתי צריכה למשוך כמה שיותר זמן, ואכילה איטית של "מוזלי" ממש עזרה לי בזה. ב-11:20 בדיוק, קראתי לטלי המלצרית ושאלתי אותה בדיסקרטיות אם אולי יש לה טמפון להשאיל לי, היא אמרה שלצערה אין לה, אבל היא תשאל את שאר הבנות במשמרת. תוך דקותיים היא חזרה עם טמפון ואני אמרתי לה שאני יוצאת לשירותים, ושלא יפנו לי מהשולחן בבקשה, כי עוד לא סיימתי. בית הקפה שלי נמצא במול השכונתי, ממש מול הבניין בו שבו אמנון ואני גרים, סליחה -  אני גרה. בבית הקפה אין שירותים, מי שצריך ניגש לשירותים של המול שנמצאים בין בית הקפה לסניף בנק הפועלים. ליטפתי את צ'וצ'ו וביקשתי ממנה להישאר בסלסלה, יצאתי לשירותים, ממהרת במקצת. פותחים את כספת המט"ח בבנק ב-11:30 בדיוק, ואסור היה לי לאחר.
נכנסתי לשירותים, חבשתי במהירות פאה חומה של קרה קצר, זרקתי על עצמי צעיף קשמיר גדול שכיסה את כולי ונכנסתי לבנק. ירדתי במדרגות למחלקה העסקית והגעתי פחות מחצי דקה לפני הזמן. דבורה, מנהלת מחלקת מט"ח, הייתה כבר בדרכה לכספת. ניר, מנהל הסניף, הצטרף אליה, שניהם הקלידו, כל אחד את הקוד שלו, הכספת נפתחה וניר הסתלק לענייניו, משאיר את דבורה לטפל בהפקדה לבדה. לא כל כך לפי הנהלים, אבל מצוין מבחינתי. תוך חצי שנייה הייתי לצידה, חצי קיר שעליו צמחי פלסטיק שופעים הסתיר אותנו משאר הפקידים. נעצתי את קנה האקדח שלי במותניה הרכות ואמרתי לה להישאר רגועה. האקדח שלי, דגם חדש ודי יקר של מברשת שיער לתלתלים, בעלת ידית מתכת עגולה וחלולה, שכנע אותה.
דיברתי בצרפתית, אחרי כל כך הרבה ביקורים בבנק, והפקדות מט"ח בשביל אמנון, בעלי לשעבר, ידעתי שהיא יודעת את השפה מצוין. היא, לעומת זאת, לא ידעה שגם אני יודעת את השפה, זהו פרט שאיני מרבה לנפנף בו מסיבות שאפילו לא בא לי לפרט. בכלל, בלי הבלונד הקצוץ וצ'וצ'ו – הפודלית הזעירה שלי שתמיד צמודה אלי, היה לי ברור שהיא לא תזהה אותי.
ביקשתי ממנה בשקט להיכנס לכספת כרגיל ולהוציא לי את כל המט"ח לשקיק בד שנתתי לה. כשסיימה, אמרתי לה שעכשיו שתינו יוצאות בשקט, היא נועלת את הכספת, צועקת לחבר'ה שמאחורי הצמחייה שהיא עולה לשירותים ובאה אתי. "אם תהיי בסדר", אמרתי לה, "אני אשחרר אותך בשירותים".
דבורה צייתה, גם היא כמוני, הצליחה לשמור על קור רוח. שאפו לשתינו. הכל התנהל בדיוק כמו שתכננתי, עלינו לשירותים, ביקשתי ממנה בשקט להיכנס לתא ולנעול את הדלת. ברגע ששמעתי את נקישת המנעול, הורדתי מעלי את הפאה והצעיף, דחסתי אותם, יחד עם שקיק הבד, לתיק שלי - תיק אופנתי גדול מאד, אידיאלי לשודדת הטרנדית ומיהרתי חזרה לבית הקפה מכריחה את עצמי לשמור על קור רוח. חזרתי לצ'וצ'ו, לכוס הקפה שלי ולשארית ה"מוזלי", את הקרואסון חיסלתי עוד לפני המשימה. קראתי לטלי, המלצרית, הודיתי לה וביקשתי חשבון. כשיצאתי מבית הקפה, כבר שמעתי את הסירנות של המשטרה, לא התבלבלתי, חציתי את הכביש במעבר חציה, ונכנסתי לחצר הבניין. עליתי הביתה, סגרתי את הדלת ולא התאפקתי, פתחתי ישר את שקיק הבד וספרתי במהירות. יורו, דולרים, לירות שטרלינג ואפילו יינים. לא התאכזבתי, היה לי שם מספיק כסף לארבע או חמש שנים של חיים נוחים מאד, וזה בלי לגעת בכסף שאמנון נאלץ להשאיר לי אחרי שהוא עזב בשביל הפרחה שלו.  הכנסתי את הכסף לכספת ונכנסתי לשירותים, החלפתי טמפון, לבשתי טרינינג, צ'וצ'ו קפצה לסלסלה שלה ויצאנו לקנטרי, ב-12:00 יש לי ספינינג.
לא שכחתי לקחת איתי שקית ניילון גדולה ובה בגדים ישנים למסירה, תחבתי את הצעיף והפאה לתחתית השקית, בדרך חזרה הביתה אני אזרוק אותה בנקודת האיסוף שברחוב הראשי.

* עצמאות כלכלית - מצב בו אדם מכניס מספיק כסף כדי לקיים אורח חיים מספק מבלי שיהא עליו לעבוד כשכיר במשרה מדי יום