Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
קצרצרים הדפס דואל
נכתב על ידי אפרתה   
 

רגע לפני שאקטי,

אחרי מפגש ראשון קסום

על מיתוסים, גיבורים ומסעות

( יש עוד שניים - שנסו מתניים ובואו! )

מזמינה אתכם לקצרצרים

לא נרדמת.

בוהה בGMAIL

דווקא עכשיו,

דווקא עכשיו,

תיבת הדואר ריקה.

 

 

אמרתי לו

"מי יכולה עלי"?

אני לא מקנאה.

עושה אהבה

מטורפת.

 

 

 

לא רוצה

להיכנס לנעליים אחרות.

בשלי,

מאוד נוח.

 

 

החלטתי

לכופף את הקשת שאני..

לא מתחילה יותר.

נראה אם הוא יעשה

 את הצעד הראשון

אלי.

 

 

אם אני ארטמיס,

איך אוכל לתת מקום

לזה שאני מחכה לו?

 

 

טיילנו בעיר העתיקה.

ריחות מוכרים,

שפה, צבע, משא ומתן.

נדברנו לחזור לשם

בעוד חודש.

 

 

אורזת תיק למחר.

סיגל אמרה

פעמיים לבן.

זמזמתי מול ארון הבגדים.

 

 

 

בחרתי קלף

של שמיים ומיים.

לא פוחדת.

סומכת ומאמינה.

 

 

לא התפרצתי,

אמרתי.

הדלת

היתה פתוחה.

 

 

אמא שלי?

אמא שלי אסירה

של

תפיסת עולמה.

 

אמש,

פגשתי אישה

עם עיניים כבויות

ראיתי בה אותי.

 

שנים היא ניסתה

להציל את עצמה מהעולם הזה.

בגיל 70, היא הצליחה.

דליה.

 

 

חגית אמרה לנו:

"אני מפחדת למות,

אני לא רוצה למות.

אני רוצה לראות

את הילדים שלי גדלים.."

מירב אמרה לה

שזו הבחירה שלה.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1551

תגובות (3)
RSS לתגובות
1. 19-06-2008 07:05
מקסימים !
אהבתי את הנעליים הנוחות, ואת אמא שלי, במיוחד. 
 
תודה!
רשומים
esty
2. 19-06-2008 15:04
תמיד כשמחכים למייל לא מגיע כלום
:roll  
 
וביחס לגברים- אני בעד הסומכת ומאמינה, לא לבדוק מי עושה את הצעד הראשון, ולא לדאוג לתת מקום. לעשות מה שמרגישים, והכל יסתדר בסוף... 
:)
רשומים
aviv
3. 22-06-2008 13:14
אפרת, תספרי איך היה לך בשאקטי?
:?
רשומים
esty

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >