Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
לכבוד הקיץ שהגיע הדפס דואל
נכתב על ידי אפרתה   

בחוף של מעגן מיכאל

 כשאני יורדת לחוף של מעגן מיכאל,אני עוברת תמיד דרך  הבריכות – בריכות הדגים-אני קוראת להן  בריכות הציפורים – כי את הדגים אני לא רואה.את הציפורים כן. והן מרתקות אותי. ההשתקפות שלהן במי הבריכה, הצלילה שלהן כשהן תרות אחר דג.פרישת הכנפיים שלהן, והמגוון -ברווזים, אנפות, שלדגים ושחפים. אחרי שאני שובעת ממראה הציפורים, אני ממשיכה לים, מחנה לפני שער הברזל, לוקחת אתי את השמיכה, את ערכת הקפה,ויחפה, יורדת לחוף. לרוב, אני לבד ואני  מרגישה שהחוף כולו שלי. פורשת את השמיכה , נשכבת כך  שהרגליים טובלות בחול החם,המתוק. ובהתחלה אני רק מתמכרת לשמש בעיניים עצומות, דרך העפעפים הסגורים, אני רואה את הכתום, האדום, הצהובוהלבן הבוהק, - מקסים אותי כמה אפשר לראות כשהעיניים עצומות. ואז, לאט לאט, אני מתיישבת, פוקחת עיניים, מתבוננת על האי הקטן, עמוס הציפורים ( לפעמים, לא תמיד)ומפליגה במחשבות, במילים, בסיפורים לעצמי ובשירים לעצמי, על עצמי, עליך –על אחרים על החיים. ככה בחוף של מעגן מיכאל. לפעמים, אני אוספת 3 אבנים ומשחקת, להטוטים ב3 כדוריים, ב3 אבנים.ואני מרגישה שאני מתמלאת לאט – בעצמי. נזכרת, מחזקת,השמש טובה לי. החול מלטף וממלא אותי. המחשבות פשוט מגדלות אותי. אני חוזרת טעונה, נפלאה, גדולה, מקסימה וחכמה יותר. אליך, לילדים אל עצמי.טעונה  בהמון כוחות לעוד יום, לעוד שבוע, לעוד חודש.עד  לפעם הבאה – כשאגיע שוב ואחנה את האוטו לפני שער הברזל. אלך לי יחפה עם ערכת הקפה, אנוח ליד  בריכות הדגים, אתבונן בציפורים אדמיין אותי עפה ואז, כשארווה מדמיון התעופה, ארד למים, אפרוש את השמיכה,אשכב עליה עם רגליים טובלות בחול החם הרך, אעצום עיניים ואתמסר לצבעים שיתחלפו –כשהעפעפים סגורים .וכך כל חודש, כל שבועיים, לפעמים זה כל יום – בעיקר בקיץ. הבנק האולטימטיבי שלי. שם אני מפקידה את רגשותיי, אהבותיי, את פחדי את כעסיי,ושם אני מתמלאת מחדש. כל פעם מחדש – בחוף של מעגן מיכאל.   
צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1398

תגובות (4)
RSS לתגובות
1. 04-06-2008 14:51
כמה מקסים . בנק פרטי ציבורי
כל כך פשוט ויפה. כשאני קורא את הגייגיך אני נמלא באופטימיות של החיים (ואת הרי יודע משהו על החיים האלה) כפי שמשתקפת מכתיבתך. תודה לך אפרתה
רשומים
ron64
2. 05-06-2008 10:29
מעורר חשק לרוץ אל החול והציפורים...
טבע הוא מקור החיים, וזה נכון ביותר מדרך אחת ;)
 
הוא באמת מחייה אותנו...
רשומים
esty
3. 05-06-2008 10:47
אפרת, וכולם, מה תגידו על זה :
הפוסט שלך הריץ אותי אל "רצות עם זאבים" האהוב, ותראו מה היא כותבת: 
"להתקרב לברואיה של אם הנשמה משמעו לתת לה למלאנו.  
..ניתן להרגיש במלוא עוצמתה באמצעות הכוחות הנשיים של תובנה, תשוקה, וקשר אל הטבע הפראי. ..ואנו נימלא ברוח המקודשת הדרושה לשירה". 
"המילה alone פורשה כall one, להיות אחד שלם, להיות באחדות". "לכל אישה היה "מקום אישה" משלה, שהיה עץ מסוים..יער טבעי או מערה". (פרק השיבה הביתה-החזרה אל עצמנו). 
 
ולי לא נותר אלא להזדהות :)
רשומים
ayelet
4. 18-06-2008 08:42
אשרי האדם שמפרגן לעצמו
מעורר מחשבות על הדברים שאנחנו חיבים לעשות עבור עצמו. אין ספק שזה רעיון מדהים למלא מצברים מידי פעם בצורה כזו.מאמצת.
אורח
אפרת

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >