Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
הסתרה הדפס דואל
נכתב על ידי אפרתה   

 

חזרתי מסופשבוע שעסק ב"הסתרה ומיניות" - בעיקר בתקופת הילדות, אבל לא רק.

אנחנו קבוצה של כ15 איש. נפגשים בחמישי בוקר, לנים בטבע, תחת כיפת השמיים, מכינים אוכל על מדורה.. וחוזרים בשישי בצהריים המאוחרים הביתה - מומלץ מאוד למעוניינים בחוויה לימודית שונה :)

 בכל מקרה, הנושא היה הסתרה ומיניות. כמובן שעלו המוני שדים. כל מי שהרגיש נח, העלה ושיתף בשדים שלו.  השיתוף נעשה ב" מעגל הקשבה , - וזה אומר: לדבר מהלב, להקשיב מהלב, להיות ספונטני ולדבר בתואם. היתה הקשבה מבורכת. יכולנו להכיל זה את זה בלי להשוות / להעביר ביקורת או לייעץ.

האורח שהגיע אלינו בשישי בבוקר ( תמיד מגיע אלינו אורח /ת הקשורים לנושא המפגש ) גולל את סיפורו שקיצורו הגס הוא כזה: סביב גיל 10 נאנס 6 פעמים על ידי דמות המוכרת לאם. מגיל שנה חי ללא אב. בגיל 18, לראשונה שיתף את מי שהיתה זוגתו ב"בושה הנוראית שמימדיה היו כמימד העולם" ובעצם, " מגיל 10 ועד 18, כל העולם היה בושה אחת גדולה ". לא מספיק זה,וחלה בסרטן. שנתיים וחצי היה מאושפז עד שאמרו לו שיש לו עוד שבועיים.. במהלך השבועיים חל אצלו המהפך. " עד שהתחלתי להנות מהירוק הזה שמצבץ לי מהחלון, קוצבים לי שבועיים"??? " לא יכול להיות". שחרר עצמו מביה"ח, הסתגר חודש שלם בחדר, עבר תקופה מוטרפת שבזכותה החלים לגמרי. המשיך את חייו במסלול של ריפוי ופסיכותרפיה. היום הוא מלווה חולי סרטן ומחלות קשות אחרות. איש מרתק ונחוש.

הסיפור של אילן על האקס עורר בי את הדברים הללו.

האורח אמר שהבין עם עצמו למה היה צריך את החוויה המינית הזו ( לא קרא לזה התעללות מינית, אלא חוויה מינית ראשונה ). חוסר בדמות אב ורצון למגע אבהי - זה ההסבר שהגיע אליו עם עצמו וחי עם החוויה בשלום.

אינני אומרת שקל לחיות עם התפיסה הזו - שכל מה שקורה לנו קורה כי אנו מזמנים אותו וכי יש לנו  אחריות על החיים שלנו.

בעיקר קשה הדבר כשמדובר בילדים / תינוקות.. כאן נכנס עניין נוסף - אמונה בגלגולים ולמידת שיעורים שטרם נלמדו. וזה באמת לפעם אחרת.

אני מצטטת כמה שורות שכתב דן לסרי בנושר ההסתרה:

      והילד שאירע לו אירוע קשה – ההסתרה עושה אותו רע לעצמו. מרחיקה אותו מן הלב, דורשת ממנו ללא הרף להיות "רגיל", להאמין ש"הכל בסדר". והצריך הזה מייצר בדידות והבדידות יוצרת מפלצות. והמפלצות מתרבות ומתחזקות. כך שנכון לומר שעיקר הטראומה הוא לא במה שאירע, אלא בהסתרה שבאה בעקבות זה. ההסתרה היא הקליפה הנוקשה הנוצקת סביב האירוע שקרה, ונותרת קשוחה הרבה אחרי שהאירוע נמוג ונעלם (כי האירוע, כמו כל דבר חי, הוא חומר אורגאני מתכלה מעצמו, והקליפה היא חומר מת).

כחברה, יש לנו הרבה מה לתקן, הרבה אהבה לתת, הרבה ברכות לברך וקודם כל, לאהוב ולקבל את עצמנו כדי שנוכל להשפיע ( מלשון שפע ) על הזולת.

במהרה בימינו, אמן.

 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1369

תגובות (2)
RSS לתגובות
1. 04-06-2008 05:53
מרגש - כל מילה בסלע!
הזדהיתי מאד עם ההרס שבהסתרה. 
בחברה שלנו משום מה מביש יותר להיות קורבן להתעללות מאשר המתעלל. אפילו למילה "קורבן" יש קונוטציות רעות. 
וזה צריך להשתנות. 
:sigh
רשומים
esty
2. 04-06-2008 09:15
עצוב, אבל אופטימי
לראות שיש אפשרות לתקן, לחיות חיים טובים אחרי דבר כזה... 
גם עם זה דורש הרבה מאמץ, עזרה והבנה, שכנראה לא לכל אחד יש... :?
רשומים
ayelet

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >