Image Image
 

 

פסעתי בשבילי בית החולים לעבר בית היולדות, לבקר את אשתי והרך שנולד לפני כמה ימים.

לא זוכר אם נשאתי זר פרחים או לאו, אבל שרקתי לעצמי.  את זה אני זוכר.

שעות הערב, מולי רצה דמות שמנפנפת אל על בידיה וצועקת.  תחילה חשבתי שמדובר בשיכור, אך לאט פירשתי את הצעקות:

"היא מתה, היא מתה !" ולפתע נעמד מולי האיש וחזר על צעקתו, כאילו אני אשם.  לא יכולתי לראות את פניו.

זזתי הצדה, והמשכתי בדרכי, כבר לא שרקתי.  

לאחר זמן לא רב הבנתי מה קרה, וגל של מועקה הציף אותי, גל של אשמה:

"ואני לא חיבקתי אותו !"