Image Image
 
הכתבות שלנו
מחלות ומניעתן בעזרת תזונה - אוסטיאופורוזיס הדפס דואל
נכתב על ידי ניב דור כהן   
niv21אוסטיאופורוזיס היא מחלת עצמות הקשורה באיבוד סידן מסיבי ובירידה בדחיסות העצם עד למצב שבו נוצרים שברים גם מפעולות מינימאליות כגון הליכה. המחלה תוקפת בעיקר אנשים מגיל 50 ומעלה, עם סיכון גבוה יותר לנשים. מעריכים כי מעל גיל 50, אחת מכל 2 נשים ואחד מכל 8 גברים בארה"ב, לוקים בשברים בעצמות כתוצאה מאוסטיאופורוזיס. בישראל, לפי נתוני "העמותה הישראלית לחולי אוסטיאופורוזיס", אחת מכל 3 נשים מעל גיל 50 ואחד מכל 7 גברים מעל גיל 65 לוקים באוסטיאופורוזיס. 20% מהשברים הם שברי אגן, הגורמים לסבל רב ומובילים, לעתים קרובות, לנכות. ההוצאה הכספית על טיפול באוסטיאופורוזיס בארה"ב מגיע היום ל-15 מיליארד דולר בשנה.

למרות שרוב האנשים מקשרים את האוסטיאופורוזיס כמחלה התוקפת נשים אין הדבר כך בדיוק, בריאות העצם וחשיבותו של הסידן בגוף הם הכרח לכל אדם הרוצה לשמור על בריאות גופו לאורך ימים, וחינוך ילדינו כבר מגיל צעיר בנורמות אכילה בריאות תבטיח את אושרם מגוף בריא בעתיד. העצמות בגופינו מורכבות ממינרלים כגון מגנזיום ואבץ, אולם החשוב והנפוץ מכולם הוא הסידן. ירידה בדחיסות העצם קשורה באופן ישיר למחסור בסידן בגוף, אך הבעיה בגילוי מוקדם של אוסטיאופורוזיס היא שגם כאשר יש אובדן חמור של סידן מהעצמות, רמת הסידן בדם ממשיכה להיות נורמלית. בהיררכית הצרכים של הגוף, רמת הסידן בדם חשובה יותר מרמתו בעצם. הגוף זקוק לסידן במספר תהליכים ביולוגיים חשובים, כגון שליטה בהתכווצויות שרירים, תהליכים בקרישת הדם, תהליכים עצביים הקשורים בהעברת זרמים חשמליים ועוד. כאשר הגוף זקוק לסידן לאחד מהתהליכים הללו, הוא פונה לבנק הסידן הגדול- העצמות, וממיר את הסידן מהעצמות לסידן לשימוש בדם.

  niv2 הדעה הרווחת גורסת שהסיבה העיקרית לחוסר סידן בגוף היא היעדר כמות מספקת של סידן באוכל אותו אנו אוכלים. תאגידי המזון הגדולים, בעיקר תאגידי מוצרי החלב כמו תנובה ושטראוס, השתמשו במנוף שיווקי זה כדי לקדם את מוצרי החלב שלהם כמקור החשוב והעיקרי לסידן.

צילום:  Amaviael

פרסומות טלוויזיה מחדירות בנו את המסר שוב ושוב, ומקשרות במוחנו את המילה "חלב" לשמירה על רמת סידן נאותה בגוף. על-פניו זה נראה כפתרון מצוין והגיוני: בחלב יש סידן. אם כך בשתיית חלב אני מספק לגופי את כמות הסידן שלה הוא זקוק. אולם פתרון זה מכיל בתוכו שתי בעיות שחברות אלו אינן מעוניינות שתדעו. האחת: רוב האנשים בעולם אינם מסוגלים לעכל חלב ומוצריו בשל הלקטוז שהוא מכיל בתוכו. הבעיה השנייה והחשובה יותר היא שהסיבה העיקרית להתפתחות אוסטיאופורוזיס ומחלות הקשורות באובדן סידן היא עודף חלבון בגוף. נכון, חלב מכיל סידן, אבל חלב מכיל גם חלבון- ועודף בחלבון מן החי מסוכן ועלול לגרום לאוסטיאופורוזיס.
הקשר בין עודף חלבון לאובדן סידן מהעצמות הוא מיידי וארוך טווח. אפילו בצריכת כמות סידן גדולה, ככל שגדלה כמות החלבון הנכנסת לגוף, גדל אובדן הסידן מהעצמות. מספר מחקרים הוכיחו את הקשר בין עודף חלבון בדיאטה ליצירת מאזן שלילי של סידן בגוף. הקשר בין עודף חלבון לחוסר בסידן הוכח שוב ושוב, אך מעולם לא הגיע לאוזני הציבור. מישהו לא רצה שנדע. אילו ידענו, היינו מצמצמים את צריכת החלבון ומאחר שרוב צריכת החלבון שלנו מגיעה ממוצרי חלב ומבשר, היינו גם מצמצמים את הכנסותיהם של תאגידי המזון הגדולים. אחת המסקנות מהמחקרים היא שדיאטות עשירות בחלבון באופן כללי ודיאטה המבוססת על אכילת בשר באופן מיוחד, גורמות לירידה בדחיסות העצם ולהיווצרות אוסטיאופורוזיס.
בסכמו מחקר שערך על אוסטיאופורוזיס אומר דר' ג'והן מק-דוגל, אחד החוקרים המובילים בתחום, את הדברים הברורים הבאים:
"הייתי רוצה להדגיש שגרימת אובדן סידן ע"י חלבון היא נושא שאינו שרוי במחלוקת בחוגים המדעיים. המחקרים שנערכו ב-55 השנים האחרונות מראים בקביעות שהצעד הדיאטטי החשוב ביותר שאנו יכולים לנקוט כדי לשמור על עצמות בריאות וליצור מאזן חיובי של סידן בגוף, הוא להפחית בכמות החלבון אותה אנו צורכים כל יום, ולא להגביר את צריכת הסידן".
בכל רחבי העולם נתגלה הקשר הברור בין צריכת חלבון גבוהה לאובדן סידן. הסטטיסטיקה העולמית מראה ששיעורי האוסטיאופורוזיס הגבוהים ביותר קיימים במדינות שבהם צריכת החלבון היא מהגבוהות ביותר: ארה"ב, פינלנד, שבדיה ואנגליה. אך האם צריכת סידן גבוהה היא ערובה לעצמות חזקות ומניעת אוסטיאופורוזיס כפי שתאגידי מוצרי החלב אוהבים לטעון? כדי להוכיח או לסתור באופן מדעי את ההנחה הנ"ל צריך לבחון קבוצת אוכלוסייה שיש בה צריכת סידן נמוכה באופן משמעותי משאר אוכלוסיית העולם. חוקר העמים נתן פריטקין ערך מחקר על ההשלכות הרפואיות של אוסטיאופורוזיס בקרב שבט אפריקאי שנקרא אנשי הבאנטו. מחקרו סתר באופן מוחלט את ההנחה שצריכת כמות סידן גבוהה מהמזון היא הכרח לעצמות חזקות ולהימנעות מאוסטיאופורוזיס:

"נשות שבט הבאנטו צורכות רק 350 מ"ג סידן ביום. הן יולדות 9 ילדים בממוצע ומניקות את ילדיהן במשך שנתיים. הן לא סובלות מחוסר בסידן, לעתים רחוקות שוברות עצם ובקושי מאבדות שן במהלך חייהם. ילדיהן גדלים להיות חזקים וכשירים. כיצד זה יתכן מצריכה יומית של 350 מ"ג סידן ליום כאשר הכמות היומית המומלצת [ע"י תאגידי המזון והחלב] היא 1200 מ"ג? התשובה פשוטה: הרגלי האכילה שלהם כוללים דיאטה דלה בחלבון אשר אינה "מבריחה" את הסידן מהגוף..."
עודף חלבון בדיאטה, לפי נתן פריטקין, גורם לא רק לאבדן סידן אלא גם לאבדן מגנזיום, אבץ וברזל, כולם מינרלים החיוניים כמו הסידן לשמירה על בריאות הגוף והעצמות.

שבט הבאנטו צורך כמות סידן נמוכה באופן משמעותי מאוכלוסיית עמי המערב, אך אפילו זקניהם חופשיים מאימת האוסטיאופורוזיס בעוד זקנינו סובלים ממחלה זו באופן שכיח. תעשיות החלב בארה"ב ניסו להסביר את דחיסות העצם הגבוהה בקרב אנשי הבאנטו, למרות צריכת הסידן הנמוכה, בגורמים גנטיים - וכך להציל משהו מכבודם האבוד, אך קרוביהם של אנשי הבאנטו החיים בארה"ב ואשר להם מאפיינים גנטיים זהים לאחיהם מאפריקה נבדקו, ונמצא ששיעורי האוסטיאופורוזיס ואבדן הסידן שלהם זהים לשיעורים הכוללים במדינה. לפיכך המסקנה הברורה והמתבקשת היא שהרגלי האכילה של שבט הבאנטו וצריכת החלבון הנמוכה שלהם היא זו ששמרה על חוזק עצמותיהם.

בפריזמה ההפוכה לשבט הבאנטו נמצאים האסקימוסים. אם צריכת סידן גבוהה היא זו השומרת על העצמות - כפי שטוענים יצרני החלב, אזי האסקימוסים, שלהם צריכת סידן מהגבוהות בעולם - למעלה מ-2000 מ"ג ביום - צריכים להיות חופשיים מאוסטיאופורוזיס. מצד שני, אם האוסטיאופורוזיס נגרמת מעודף חלבון אזי האסקימוסים, שלהם צריכת חלבון מהגבוהות בעולם - 250-400 גר' חלבון ביום - צריכים לסבול קשות מהמחלה. התברר למצער שאכן אחוזי האוסטיאופורוזיס בקרב האסקימוסים הם מהגבוהים בעולם.

  מחקרים שהשוו את דחיסות העצם בקרב אנשים עם הרגלי דיאטה שונים מצאו תבנית הפוכה לגמרי מההצהרות של תעשיות החלב והבשר. התברר שישנה עליה במקרי האוסטיאופורוזיס וירידה בדחיסות העצם ככל שישנה עליה בצריכה של בשר ומוצרי חלב.2 במרץ 1983 דיווח המגזין לתזונה רפואית על תוצאותיו של מחקר רחב היקף שנערך ע"י אוניברסיטת מישיגן בשיתוף מס' אוניברסיטאות אחרות בארה"ב. החוקרים מצאו שבקרב אנשים בגיל 65 בארה"ב:
לגברים צמחוניים הייתה ירידה של 3% בדחיסות העצם
לגברים אוכלי בשר הייתה ירידה של 7% בדחיסות העצם
לנשים צמחוניות הייתה ירידה של 18% בדחיסות העצם
לנשים אוכלות בשר הייתה ירידה של 35% בדחיסות העצם

  בהגיעה לגיל 65, האישה אוכלת הבשר הממוצעת בארה"ב איבדה יותר משליש מעצמות השלד שלה בניגוד לאישה הצמחונית שנשארה פעילה גם בגיל מאוחר יותר ושסיכוייה לשבור עצם שלא כתוצאה ממכה חזקה, נמוכים מסיכויי האישה אוכלת הבשר. והיה והאישה הצמחונית שברה עצם, סיכויי ההחלמה שלה גבוהים יותר מסיכויי האישה אוכלת הבשר. מדוע סיכויי הצמחונים לעצמות בריאות גבוהים מסיכויי אוכלי הבשר? הרי ישנם גם צמחונים האוכלים מוצרי חלב וגבינות ולכן צריכת החלבון הגבוהה שלהם אמורה להניב תוצאות זהות. התשובה היא שישנם עוד גורמים מלבד צריכת חלבון גבוהה, שתורמים להיווצרות אוסטיאופורוזיס ולירידה בדחיסות העצם. גורמים, שבשמירה על דיאטה צמחונית ניתן להימנע מהם.
1. שמירה על חומציות הדם (PH):
שמירה על חומציות מאוזנת בדם היא אחת ממטרותיו החשובות ביותר של הגוף. אם הדם יהפוך לחומצי מדי, נמות. באכילתנו מאכלים הגורמים לחומציות אנו מאותתים לגוף לנטרל את חומציות היתר הזו לפני שהיא תהפוך למסוכנת. הגוף משתמש בסידן, שהוא מינרל בסיסי, כדי לנטרל את חומציות היתר. העצמות, כאמור, משמשות כמעין "בנק" של סידן. כאשר הגוף מזהה עליה בחומציות הדם הוא מבצע "משיכה" של סידן מהעצמות ומשתמש בו כדי לנטרל את החומציות וליצור איזון בדם. מתברר שבשר, ביצים ודגים הם המאכלים הגורמים לחומציות הרבה ביותר, לעומת פירות, ירקות ודגנים שרובם יוצרים מאזן חומציות בסיסי בגוף. ככל שבתפריט יש יותר ביצים, דגים ובשר, הגוף צריך להשתמש ביותר סידן מהעצמות בניסיון לנטרל את חומציות היתר. צמחונים, כמובן, לא אוכלים בשר, לכן סיכוייהם לשמירה על בריאות העצמות גבוהים מאלו של אוכלי הבשר.
2. הקשר בין זרחן לסידן:
ישנה סיבה נוספת לעובדה שצמחונים מחוסנים יותר בפני אוסטיאופורוזיס. למרות שמועצת החלב מחדירה בנו את המסר שבשתיית חלב אנו מעלים את רמות הסידן בגופינו, הם שכחו לציין את העובדה שיכולתו של הגוף לספוג סידן תלויה באופן ישיר ביחס שבין הזרחן לסידן באוכל. ככל שיש יחס נמוך יותר בין הזרחן לסידן כך גובר הסיכוי לאוסטיאופורוזיס ולאי יכולתו של הגוף לספוג סידן. ככל שהיחס בין הזרחן לסידן גבוה יותר ישנה פחות ירידה בדחיסות העצם ופחות סיכויים לחלות באוסטיאופורוזיס. כבד, עוף, בקר, חזיר ודגים, לפי הסדר הזה, הם מזונות שבהם יחס הזרחן/סידן נמוך ולכן הסידן שבהם פחות נגיש לגוף. היחס בין זרחן לסידן בפירות וירקות הוא גבוה, ולכן הסידן שבהם נגיש יותר לגוף. חסה, לדוגמה, היא ירק שאינו מכיל כמות רבה של סידן, אך מאחר שיחס הסידן/זרחן שבחסה הוא גבוה יחסית - פי 70 מכבד ופי 23 מבקר - הסידן שבחסה שמיש הרבה יותר לגוף. ירקות בעלי עלים ירוקים כהים הם המקורות הטובים ביותר לסידן עקב היחס הגבוה של זרחן/סידן שבהם והסידן שבהם קליט יותר מהסידן שבחלב. יתרה על כך, הם גם עשירים בברזל, מינרל שחשיבותו לגוף כבר צוינה לעיל.
כמובן שתעשיות המזון אינן מפרסמות את העובדות הללו. הן מעדיפות שתמשיכו לשתות את כוסות החלב שלכם בלי שתהיו מודעים לסיכונים המוכחים שבאכילת מוצרי חלב ובלי שתהיו מודעים לעובדה שהסידן ממקור חלבי קליט פחות מסידן ממקור צמחי.
מקור נוסף לזרחן הוא משקאות קלים. במשקה קל כגון: מיץ תפוזים (לא סחוט), קולה לסוגיה ושאר המשקאות הקלים יש כמות גדולה של זרחן. תוספת הזרחן הזו מורידה את יחס הזרחן/סידן שבגוף ומונעת ספיגה נאותה של סידן ומגנזיום, בנוסף לסיכונים הבריאותיים העצומים שבחומרי השימור, הטעם והריח שמשקאות אלו מכילים. מחלת האוסטיאופורוזיס מגיעה לממדי מגפה בארה"ב, וישראל מחרה מחזיקה אחריה.

כל עוד נאמין לפרסומים השקריים ולחצאי האמת שתעשיות החלב והבשר מפזרות, ולא נחקור את האמת בעצמנו, נמשיך לספק את תאוות הבצע שלהם על-גבי בריאותינו ובריאות ילדינו. כמה עוד מיליונים ימותו בסבל מחוסר ידיעת האמת?
1= Johnson, N, Etel, "Effects of level of protein intake on urinary and fecal calcium and calcium retention nutrition" - 1970
2= "American journal of clinical nutrition-Incidents of ostraporosis in vegetarians and omnivores -1972"

התקבל מאתר הבית של ניב דור כהן


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3419

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >