Image Image
 
מה נשים רוצות
רב הדימיון על השונה. הדפס דואל
נכתב על ידי פרוייקט מגדר באינרנט   
w21הנחת הדימיון בין המינים היא תיאוריה חדשה, שבאה לטעון שהמבנה הפסיכולוגי של הנשים והגברים דומה,   פרט למספר הבדלים בביצועים מוטוריים, מיניות ותוקפנות. ד"ר הייד עורכת המחקר טוענת שאנחנו משלמים מחיר, על ניפוח ההבדלים בין המינים, בתחום העבודה ומערכות היחסים.

הטענה שגברים ונשים שונים משמעותית במבנה הפסיכולוגי שלהם, מאוד פופולרית הן באקדמיה והן בחיי היומיום. ד"ר ג'אנט שיבלי-הייד, מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון פרסמה מאמר בשם: "הנחת הדימיון בין המינים", בירחון האמריקאי לפסיכולוגיה, האחרון. היילי מביאה נקודת מבט שונה, שטוענת שגברים ונשים דומים ברוב הגדול, אך לא בכל, התכונות הפסיכולוגיות שלהם.

הייד סקרה את התוצאות של 46 מחקרי על בנושא הבדלים פסיכולוגיים בין נשים וגברים. תוצאות הניתוח של המחקרים תומכות בהנחת הדמיון שלה. הייד טוענת שההבדלים בין המינים נופחו יתר על המידה ונשים וגברים כאחד משלמים על כך, מחיר כבד, בתחום העבודה ומערכות היחסים. 

אמצעי התקשורת הולכים שבי אחרי ההבדלים בין המינים ותומכים בהם. לדוגמא הספר "גברים ממרס ונשים ממאדים", שטוען  שיש הבדלים פסיכולוגיים עצומים בין גברים ונשים, זכה לפופולריות עצומה,  תורגם ל-40 שפות ונמכר ביותר מ-30 מיליון עותקים.

w2הנחת הדמיון בין המינים

הנחת הדמיון בין המינים טוענת שגברים ונשים דומים ברוב, אך לא בכל המשתנים הפסיכולוגיים.  במונחים מספריים, מסתבר שההבדלים הפסיכולוגיים המגדריים קרובים ל-0, ברוב המקרים.

צילום: bellestock

הספר של מקובי וג'קלין "הפסיכולגיה של ההבדלים בין המינים", סיכם יותר מ-2000 מחקרים שנעשו בנושא. לטענת היילי הספר הציג הרבה אמונות רווחות פופולריות בפסיכולוגיה של המינים כולל אמונות שילדות יותר חברותיות מבנים, שילדות יותר ניתנות להשפעה; שלילדות יש הערכה עצמית נמוכה יותר; שילדות יותר טובות בשינון ומשימות פשוטות בעוד שהבנים טובים יותר בעיבוד קוגניטיבי; שלבנות אין מוטיבציה להצליח. מקובי וג'קלין הסיקו שקיימים הבדלים בסיסיים בין המינים בארבעה תחומים: יכולת ורבלית, ראייה מרחבית, יכולת מתמטית ותוקפנות. באופן כללי הם מצאו עדויות לדמיון בין המינים, אך, בציטוטים מהספר נעשה דגש דווקא על ממצאי השוני בין המינים.

אחרי הופעת ספר זה פותחה שיטת המחקר הסטטיסטי, של מטא-אנליזה. שיטה זו עוררה מהפכה במחקר ההבדלים הפסיכולוגיים בין המינים.

המטא-אנליזה היא שיטה סטטיסטית לניתוח הממצאים של מספר מחקרים שדנים באותה שאלת מחקר. שיטה זו אידיאלית למיזוג מחקרים בנושא ההבדלים בין המינים, תחום בו נעשו לעתים קרובות עשרות ואפילו מאות מחקרים באותו עניין.

ממצאים

כדי לבחון את הנחת הדמיון בין המינים הייד אספה את המטא-אנליזות החשובות שערכו פסיכולוגים בנושא ההבדלים בין המינים. היא בחנה שש קטגוריות של משתנים, משתנים קוגניטיביים, תקשורת מילולית ולא מילולית, משתנים אישיים וחברתיים דוגמת תוקפנות ומנהיגות, משתנים הקשורים להערכה פסיכולוגית כמו הערכה עצמית, משתנים הקשורים להתנהגות מוטורית וקטגוריה שעסקה בתבניות שונות דוגמת מוסריות.

מניתוח המחקרים עולה שקיים דמיון רב בין נשים וגברים אך לא בכל תחום. לטענת הייד חשוב להכיר את התחומים בהם קיים השוני.

ההבדלים הגדולים ביותר קיימים בביצועיים מוטוריים דוגמת מהירות זריקה, מרחק זריקה. הבדלים אלו נובעים מהבדלים במסת השרירים וגודל העצמות. 

נמצאו הבדלים בחלק ממשתני המיניות. נמצאו הבדלים ביחס לאוננות וביחס למין מזדמן ויחסים לא מחייבים. לעומת זאת, ההבדל המגדרי לגבי הנאה ממין שואף ל-0.

קיים ההבדל מיגדרי  בתוקפנות, כשההבדל בתוקפנות הפיזית הוא גדול יותר מאפשר ההבדל בתוקפנות המילולית.

הייד טוענת ומפרטת במאמרה שמחקרים לא נתנו את דעתם לכך שהבדלים בין המינים עשויים להשתנות לאורך ציר הזמן. מסתבר שמחקרים רבים התבססו על נבדקים, סטודנטים. כמו כן, הייד טוענת שהטיות במחקרים נובעים גם מההקשר וצורת שאילת השאלות במחקרים.

מחיר ניפוח הטענות לגבי הבדלים מגדריים

לפי הייד, נשים וגברים כאחד משלמים מחיר, על הציפיות הסטריאוטיפיות, הנובעות בחלקם ממחקרים, שמציגים שוני בתכונות הפסיכולוגיות בין נשים וגברים.

 

הטענה שהעלתה החוקרת גיליגן שנשים מדברות בקול מוסרי שונה מזה של הגברים מאוד נפוצה. נשים לפי גיליגן מדברות בקול מוסרי של דאגה ואיכפתיות בעוד שהגברים מדברים בקול של צדק. טענה זו של גיליגן לא אומתה לפי הייד סטטיסטית, אך היא נופחה ויצרה סטריאוטיפ של אישה איכפתית ומטפלת לעומת סטריאוטיפ של גבר שלא מתפקד כמטפל אפילו בתפקידו כאב. 

 

בתחום העבודה לדוגמא, נשים אשר מציגות את עצמן בראיון קבלה לעבודה כתחרותיות וחסרות תכונות נשיות, יתייחסו אליהן כחסרות רגישות לצרכי אחרים, תכונה המצופה מהן ויקבלו ציון נמוך יותר בראיון העבודה.

 

טענה נוספת היא שגברים ונשים מתקשרים בדרכים שונות ולכן כמעט ובלתי אפשרי שהם יצליחו לתקשר ביניהם בצורה מוצלחת. כתוצאה מכך, זוגות מוותרים על הנסיון לפתור ביניהם קונפליקטים, בעוד יותר ויותר מטפלים זוגיים עובדים על גישור הפערים שגדלים כתוצאה מכך.

 

ממצאים מראים שבעיית הדימוי העצמי בגיל ההתבגרות, קיימת אצל נערים בדיוק כמו אצל הנערות, זאת למרות שנטען שהבעיה קיימת רק אצל הנערות.

המדיה מתייחסת יותר לבעיות ההערכה העצמית הנמוכה של הנערות מה שגורם להורים, למחכנים  ולמטפלים להתעלם מהבעיה אצל הבנים, ולכן הבנים לא מקבלים את התמיכה הדרושה להם בגיל ההתבגרות כמו הנערות.

הייד טוענת שזה הזמן לבוא ולבחון את המחיר שמשלמים על הטענות המוגזמות לגבי קיומו של שוני פסיכולוגי בין המינים, לאור העובדה שהמחקר האחרון מצביע דווקא על דמיון.

 

 


 


מתוך האתר אסימון, נכתב על ידי דנה שגב ב26.9.05

נכתב על ידי פרוייקט מגדר באינטרנט

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2041

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 09-06-2008 06:14
כל הפמיניזם על רגל אחת
;)  
 
עוד עשרים שנה לא נבין איך כל זה לא היה מובן מאליו...
רשומים
aviv

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >