Image Image
 
מה נשים רוצות
האבות המודרניים- גברים בחופשת לידה הדפס דואל
נכתב על ידי פרוייקט מגדר באינרנט   
w41לפני שלוש שנים ביקרה אבישג רגר בבית-יולדות בתל-אביב. בעודה ממתינה ליולדת, בת-משפחתה, מחוץ לחדר, הביטה בזוג צעיר, שפסע הביתה עם הרך הנולד. "את רואה את הדלת הזאת?" החווה בידו אחד הגברים שישב ליד רגר. "הזוג הזה עושה מעבר לחיים אחרים, שאינם דומים למה שהיו לפני בוא התינוק". האיש צדק. "בשנים שבאו לאחר האירוע הזה, צפיתי בחברותיי ובבני-זוגן מביאים ילד ראשון וילד שני לעולם", אומרת רגר (32), "נוכחתי שוב ושוב לדעת, שהמעבר לחיי הורות הוא משמעותי". אבישג רגר, רווקה ללא ילדים, לא ממש אהבה את שראו עיניה.

"מה שבלט במיוחד במעבר להורות היה השוני בין גברים לנשים", היא מסבירה. "ראיתי את מרבית חברותיי מתמודדות לבד עם קשיי התינוק החדש, כשהן בחופשת לידה ובן-הזוג חזר לעבוד. הייתי עדה לקשיי התקשורת בין בני-הזוג, כשהיא עסוקה כל כולה בחיתולים ובבקבוקים, והוא ממשיך בשגרת חייו התעסוקתית ולא לגמרי מבין במה המדובר.

w4 ראיתי את ההבדל בין החברות שזכו למעט שינה בלילה - אם בן-הזוג שלהן חלק איתן את הקימה בלילה להרגעת תינוק בוכה - לבין אלו שעמדו במשימה זו לבד והסתובבו סהרוריות מחוסר שינה במשך חודשים".

למרבה הפלא, לא חברותיה עניינו את רגר, אלא הבעלים שלהן. "ראיתי את כל אלה ושאלתי את עצמי, כיצד רואים הגברים את המעבר להורות? האם קיים דפוס אבהי שונה מהדפוס המקובל? ואם כן, מי הם אותם אבות שמקיימים דפוס שונה שכזה".

צילום:  LilGoldWmn

בתוקף עבודתה כמנהלת מחקר איכותני במכון מחקר למידע שיווקי "סי.איי" וגם כסטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת בר-אילן, רגר החליטה להתחקות אחר אבות שבחרו לקחת חופשת לידה.

לעבודת התזה שלה בחרה בנושא לא שגרתי: "אבהות בתפיסה ובפרקטיקה בקרב אבות שלקחו חופשת לידה בישראל". רגר חשבה להיפגש עם עשרות גברים שחלקו עם נשיהם חופשת-לידה ולעמוד על טיבם.

בפועל, היא חיפשה זמן ממושך עד שהצליחה למצוא 15גברים שלקחו חופשה כזאת. "250 גברים לקחו חופשת לידה בשנת 2000 ומתוכם הגעתי ל – 15 בלבד", אומרת רגר. "היה מאוד קשה להגיע לגברים האלה. פירסמתי מודעות באוניברסיטה, באינטרנט, סיפרתי לחברים.

חיפשתי אותם בנרות עד שמצאתי". למרות שפגשה 15 גברים צדיקים, שחלקו את חופשת הלידה עם האשה, רגר משוכנעת שעיקר המעמסה נופל על כתפינו הצרות: "כמעט כל הגברים שנשארו בבית עשו את זה כדי לעזור'' לאם הטרייה.

הם אמנם היו בבית עם התינוק וטיפלו בו, אבל לא עשו שום דבר מעבר לכך.

כשהתינוק ישן גם הם ישנו או התעסקו במחשב. הם לא ניקו את הבית, לא בישלו, לא עשו כביסה, לא הרתיחו בקבוקים לתינוק. כשהאם חזרה מהעבודה היא גם טיפלה בילדים וגם טיפלה בבית".

 גבר עם עגלת תינוק

בזמן האחרון נדמה שזכויותיה של היולדת חוזרות לכותרות. המחקרים מראים שבשנתיים האחרונות חלה עלייה של 24 אחוז במספר היולדות שהחלו להניק בחדר הלידה, ופתאום מדברים על חופשת לידה כמו אצל אחיותינו הסקנדינביות.

משרד הבריאות מציע להאריך את חופשת הלידה לחצי שנה, ופה ושם אפילו שומעים על גברים אמיצים ונאורים שלוקחים חופשת לידה ויודעים להכין לבד שייק רמדיה.

"אבל למרות הנאורות והפתיחות, כנראה שיעברו עוד 2000 שנה עד שנראה שוויון אמיתי. ככל שהמחקר של רגר מעודד, כך הוא בעצם מדכא.

מסתבר שגברים המוליכים עגלות עם תינוקות במשעולי גינת המשחקים הם חזיון נדיר, שיישאר כזה עוד זמן רב. "רוב הגברים נטלו חופשת לידה כי הסיטואציה איפשרה ולא מתוך אידיאולוגיה עמוקה", היא אומרת.

"בחלק מהמקרים הגברים היו בין עבודות, במקרים אחרים הם לא עבדו בתפקיד בכיר והיו יכולים להרשות לעצמם, או שלהיפך - הם עבדו כמנהלים בכירים ולכן הירשו לעצמם. במקרים מסוימים הם נשארו בבית, כי האשה היתה חייבת לחזור לעבודה".

אז מי הם, באמת, אותם גברים שהיו מוכנים לקחת חופשת לידה? משוררים רגישים, בנאים מסוקסים או מובטלים לרגע? לדברי רגר, הגברים הם חילוניים ודתיים, שמשתייכים למעמד הבינוני ועוסקים במקצועות מגוונים, ממוסכניק ועד איש היי-טק.

מדובר באבות תומכים ומפרגנים", מפרגנת רגר בחזרה. "חלק מהם נשאר כדי לעזור לאשה ולקחת חלק פעיל בגידול הילד. אחרים החליטו לקרוא תגר על המודל האבהי המקובל או החליטו לעשות 'תיקון'. הם לא רצו שהילד שלהם יגדל בלי דמות של אב בבית, כפי שהיה בילדותם.

רוב הגברים שנטלו את חופשת הלידה עשו את זה דווקא בלידת הילד השני. לטענתם, הם הרגישו שפספסו את חווית הילד הראשון ועכשיו הם רוצים לכפר על כך. יש כאלה שהרגישו שהם חייבים חופש מהעבודה, ובמקרה בודד האב לקח חופשה כי בלידה הראשונה אשתו חוותה דיכאון שלאחר לידה והוא חשש שזה יקרה גם הפעם".

 עייפה כרונית בכיף

חופשת לידה יכולה להיות כיף אדיר, עם בילויים בבית-קפה (את בקפה, הוא בעגלה) ושופינג מטורף ("בייביגרו" במבצע? תביאו חמישה) וקריאת ספרים (טוב, רק ראשי פרקים, אבל למה להיות קטנוניים) מצד שני, חופשת לידה יכולה להיות החוויה הכי מתישה בעולם.

עוד פעם הילד משלשל, שוב יש לו פריחה, הנה הוא מקיא על הספה ב"טולמנס" ואיך זה שהוא לא ישן יותר מחצי שעה רצוף. יכול להיות שהוא פועל על בטריות? הגברים שקפצו ראש לחוויית החופשה, מתלבטים אם מדובר בכיף אדיר או במעמסה בלתי שפויה לחלוטין.

הם מתלוננים על עייפות כרונית, על חוסר זמן, על שיגרה לא מבורכת, על התנתקות קשה מהעבודה. "הם חשבו שבזמן הזה הם יסדרו סופסוף את המחסן ויעשו עוד אלף סידורים בבית, אבל הם קולטים שאין להם דקה זמן", צוחקת רגר.

"אחד האבות סיפר לי בגאווה שהוא הולך למכון הכושר. כששאלתי איך הוא עושה את זה עם תינוק, הוא אמר שלקח מטפלת לחמש שעות מדי יום. אף אמא לא היתה מרשה לעצמה לעשות דבר כזה".

הגברים רגישים ושריריים, גילו בתוכם רגשות ורגישות שהסתתרו עמוק בפנים. הם סיפרו לרגר על קשר חם ובלתי אמצעי עם הילד ועל העמקת הזוגיות עם האשה. פתאום הם מבינים אותה, מעריכים אותה, סומכים עליה. "כמעט אצל כולם רואים תא משפחתי סגור ומלא", אומרת רגר.

"הם מדברים על עצמם ב'אנחנו'". אחד האבות, פעם גנן בגן-ילדים וכיום עובד היי-טק, אמר לרגר: "הילדים מוקפים כל הזמן רק בנשים. בגן אין להם גברים ובבית האבא מגיע מתישהו. זה לא מאוזן, זה לא החיים באמת".

לדברי רגר, מהר מאוד מתברר שלמרות הכל, שוויוניות מלאה ואמיתית אין כאן. "המקרה היחיד שנתקלתי בו בשוויון מלא היה אצל זוג, שהאשה לא רצתה ילדים במשך שנים ארוכות.

כשהיא נכנסה להיריון היא הציבה תנאי שהם יעשו הכל חצי-חצי, והבעל הצהיר שהוא ייקח חופשת לידה.

בסוף נולדו להם תאומים". אם אחרת, שחיכתה עשר שנים לפני שהסכימה להיכנס להריון, סיפרה לרגר על הפחד הגדול: "כל העניין של להוליד ילדים היה מאוד טעון אצלי.

פחדתי מהעול ומהשינוי בחיים, נורא פחדתי שאשתנה. מהסתכלות בסביבה נראה לי שנשים השתנו, ולא לטובה. כאילו, אם נהיית אמא נמחק לך המוח, וזהו". לבעלה היה ברור שהוא זה שלוקח חופשת לידה.

"היה לה חשוב לחזור לחיים שלה כמה שיותר מהר", הסביר בפשטות. משום-מה, מסיבות שטרם הובררו במחלקה הפסיכיאטרית של החיים, לא כל הגברים כאלה מפרגנים. כולנו מכירים את האבא הזה, שחוזר מיום עבודה ארוך, ניגש למקרר ומדליק טלוויזיה.

אחר-כך, כדי להראות שהוא זוכר שהוא כבר לא רווק, הוא מתחיל לשחק עם הילדים. אלא מה, הילדים עייפים וכדרכם של עייפופים הם מנג'סים ועושים לו את המוות. בשלב מסוים, שלא לוקח יותר מחמש דקות מאז שנכנס הביתה, הוא שואג לכיוון אשתו הרצוצה: "מה את יושבת? קחי אותם ממני!" בסרט שלנו אין אבות כאלה.

האבות המודרניים שלנו מאכילים את הילדים, מקלחים אותם ומתכרבלים איתם עד שהם נרדמים. הם אולי לא שמעו על עקרון הרצף, אבל הם גם לא רוקדים עם זאבים. הם משקיעים בילדים שלהם ומרעיפים עליהם אהבה, גם כשחופשת הלידה מסתיימת.

"כולם אמרו שלי יותר מתאים לצאת לחופשת לידה", מספר אחד האבות. "אשתי טיפוס לא סבלני ואני מאוד סבלני, אדיש, לא מתרגש מזה שהילדה בוכה.

אני מנסה להשקיע יותר, לשחק עם הילדה, זה חשוב לי. אני שומע הרצאות של רבנים, וכל ילד צריך לקבל תשומת לב מההורים".

 אז איפה הם?

אבישג רגר, בתם של יצחק (איז'ו) רגר ז"ל, לשעבר ראש עיריית באר-שבע, וד"ר תקווה רגר, העומדת בראש עמותה לגירושי נשים, היא פמיניסטית, אבל לא מהסוג ששורף חזיות ("שאני אשרוף חזיה של 90 שקל? השתגעתי"? היא צוחקת). בתחילת השבוע שעבר היא נבחנה על התזה, שעליה עמלה במשך קרוב לשנתיים.

פרופ' דפנה יזרעאלי, ראש החוג ללימודי מיגדר בבר-אילן, הנחתה אותה בעבודתה, וד"ר רות גונט מהמחלקה לסוציולוגיה עזרה לה. "אחרי התזה הזאת אני לא בטוחה שאני רוצה להתחתן וללדת ילדים", אומרת רגר. "אם לא השעון הביולוגי שמתקתק הייתי מחכה עוד כמה שנים טובות".

את התזה שלה היא מתכוונת להניח מתחת לאפו של בעלה המיועד, שיבין לבד את הרמז. "להפוך למשפחה זו טלטלה אדירה", היא אומרת. "זה נושא שאני לא מתכוונת להרפות ממנו.

אני מאמינה שאם נאפשר לגברים להיות מעורבים בגידול הילדים, הם יעשו את זה מצוין". בעבודה היא מצטטת את אחד הגברים המעורבים: "לשנינו היה ברור, שמאחר והיא נמצאת רוב היום עם הילדה זה לא קל, ועם הגדולה יש לה כמה שעות של בית-משוגעים.

אז אני הייתי קם בלילה. יכולתי לקום בבוקר כמו חדש, כי אני צריך פחות שעות שינה ממנה". ברור שיש עכשיו כמה נשים שתולשות שיער בייאוש. איפה, הן שואלות את עצמן ברחמים, איפה יש גברים כאלה? למה אני לא התברכתי באחד שקם בלילה. למה, למה, למה.

החיים לא תמיד הוגנים, זה למה. הנה, תראו את ז', איש מחשבים. "טוב לי בחיים הפשוטים", הוא מתפייט. "לבוא הביתה, לקחת את אשתי והילדים, ללכת לים, לבריכה, סתם לרדת לפארק ולשחק. הדברים הקטנים זה מה שממלא אותי. אין לי שאיפות להיות עשיר ומצליח".

נו טוב, רובנו דווקא היינו רוצים להיות עשירים ומצליחים, אבל אם אנחנו לא כאלה, לפחות נשחק עם התינוק על השטיח. בארה"ב, מספרת רגר, קיים ארגון שנקרא "אבות נשארים בבית", למרות (ואולי בגלל) ששם לוקחים מטפלת שתי שניות אחרי שנולד התינוק.

במדינות סקנדינביה, למשל, לא נדיר לראות גברים עם עגלות ילדים. "הריון במדינות האלה הוא בעל אחריות ציבורית, והמדינה דואגת שיהיה שוויון במשימות בבית", אומרת רגר. "אצלנו, גם כשכבר יש גברים שרוצים שוויון, המדינה לועגת להם".

ואכן, שני גברים שדרשו את המגיע להם מביטוח לאומי זכו בהערות מלגלגות מפקידי הביטוח. אחרים קיבלו מטח ביקורת צוננת מחבריהם לעבודה, ומעטים קיבלו תגובות נלהבות. התגובות הנלהבות, אגב, הגיעו בעיקר מצד הנשים.

"החברה רואה בגברים האלה סוטים", אומרת רגר. "הם סוטים מבחינה חברתית, וקשה לסביבה לקבל אותם. גבר שהולך עם עגלה של תינוק בקניון יכול להיתקל בחיוכים נבוכים ובהערות משפילות.

זה כאילו שמצד אחד אנחנו מבקשים לעשות שינוי ומצד שני אומרים לנו שאנחנו סוטים. פגשתי אב חרדי, שלקח חופשת לידה והגיע עם התינוק לטיפת חלב.

האחות כל הזמן אמרה לו: 'תגיד לאשתך שהילד צריך לאכול ככה וככה ושצריך לעשות לו ככה וככה'. לא עזר כמה שהוא הסביר לה שהוא זה שנשאר עם הילד בבית. היא המשיכה להעביר מסרים לאשתו".

 איזו מן אמא את?

נדמה לכם שהגברים בוכים בלילה? גם הנשים שלהם לא מלקות דבש. הן אולי ישנות טוב יותר ויש להן בשביל מה להתאפר בבוקר, אבל גם אליהן הסביבה לא מתייחסת בסלחנות. רוב האמהות שהחליטו לחזור לעבודתן כשהתינוק בן חודש וחצי בלבד, זוכות להערות מרושעות וציניות בדבר כשירותן להיות אמא בישראל.

שכן בעוד בעליהן נתפסים ככוכב מנצנץ באפילה, הרי שהן נתפסות כאמהות חסרות רחמים ונטולות אהבה. "תגובת הסביבה לאמהות היתה מדהימה", אומרת רגר.

"במקום לשבח אותן, על-כך שחזרו לעבודה אחרי הריון ממושך ולידה לא קלה, הסתכלו עליהן בעין עקומה. ריכלו עליהן, שהן מפקירות את הילדים.

האמהות זכו לגינוי מאמהות אחרות, ואם הן הניקו אז בכלל התייחסו אליהן כמו אל מטורפות".

כאילו לא חסרות בעיות, ההנקה התגלתה כבעיה סבוכה. אמהות שהתעקשו להמשיך להניק הצליחו להכעיס את הבעלים, שלא הרגישו טובים מספיק. בדרך-כלל, אלו שהמשיכו להניק היו פרילנסריות שעבדו מהבית או נשים שמקום עבודתן היה סמוך לבית.

"הנקה זה נושא בעייתי, שמלווה בלא מעט כעסים כשרוצים לחלק את חופשת הלידה", אומרת רגר. "היו אבות שנתקעו בלי חלב-אם, והאם לא הרשתה להם להשתמש בתחליף חלב. זה גרר הרבה מתחים. פחות משליש מהנשים שראיינתי הניקו". לפי רגר, גם כשאנחנו זורקות להם את החבל, אנחנו אוחזות בו חזק מדי.

"אנחנו לא באמת נותנות להם אחריות", היא מתלוננת. "הנשים הן הקמב"ציות בבית. הן מארגנות את הבית, את הילדים, מסיעות לחוגים, לוקחות לרופא, מבשלות, מנקות. האבות, אם אומרים להם, אז הם עושים. אני מציעה לתת להם את האחריות הזאת.

רק אז הם יעשו דברים כמו שצריך ויהיו שותפים מלאים. בסופו של דבר, חופשת לידה זה דבר מבורך. כולם יוצאים נשכרים ממנה.

היא תורמת לזוגיות ולקשר שבין האב לילדיו. בניגוד לאבות שלא מבינים את הילדים שלהם, כאן האבות לומדים לקרוא את הילדים. אם נאפשר לגברים להיות באמת מעורבים בגידול הילדים שלהם, הם יעשו את זה מצוין".

מה אומר החוק?

משנכנס לתוקפו לראשונה כ"הוראת "שעה ביולי 1997, איפשר התיקון לחוק להורים לחלוק את חופשת הלידה ביניהם, כך שהאם קיבלה את ששת השבועות הראשונים של החופשה והגבר את ששת השבועות הנותרים.

דמי הלידה היו בהתאם למשכורתו של לוקח החופשה. בתום התקופה שנקבעה כהוראת שעה, ב- 1 במאי 2001, ובהיעדר מעשה חקיקה נוסף של הכנסת, התבטלה הוראת השעה מעצמה.

ביוני 2001, ביוזמתה של ח"כ נעמי חזן, הוחלפה הוראת השעה בחוק מורחב, שחל גם על הורים מאמצים. החוק אושר, חרף התנגדות שר העבודה והרווחה בשל חשש מניצול לרעה של החוק. למשל, גברים שייאלצו את נשיהם לשוב לעבודה גם אם אינן מוכנות, או גברים שימשיכו לעבוד בזמן חופשת הלידה.

כעת מחייב החוק את האשה המעוניינת לחלוק עם בן-זוגה את חופשת הלידה לחזור לעבוד בתום ששת השבועות של החופשה. כמו כן, החישוב לצורך דמי הלידה בתקופת החופשה של האב מוגבל עד פעמיים השכר הממוצע במשק.

זאת בניגוד לנשים שאינן חולקות את החופשה עם בן-זוגן, שזכאיות לקבל דמי לידה חודשיים המגיעים עד לגובה ארבע משכורות ממוצעות.

 

 


מעובד מתוך הכתבה "הגברים בוכים בלילה (וקמים להחליף חיתול)" שכתבה גאיה קורן שפורסם ב- 12.12.02 ב- ynet.

נכתב על ידי פרוייקט מגדר באינטרנט

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2279

תגובות (4)
RSS לתגובות
1. 27-05-2008 17:43
לידה היא הנקודה בה מתחיל חוסר השיוויון ב
ואכן יהיה צריך לעבור עוד דרך ארוכה עד שבאמת יהיה שיוויון בעבודה ובבית. 
מצד שני-אבות עם עגלות או בגן המשחקים כבר לא נדירים, ובהחלט עשינו כבר דרך. :)
רשומים
ayelet
2. 28-05-2008 07:12
כמו תמיד האמת אי שם באמצע....
כי הרי מובן שהורה הנשאר בבית צריך גם לגדל את הילדים, גם לנקות את הבית, גם לבשל, וגם וגם. ואם חלילה הוא שוכר עזרה (בכסף, לא מבן הזוג), אז הוא מועל בתפקידו ו"זו לא חכמה". 
 
האבות צריכים ללמוד שהטיפול בילד הוא לא הכל ואם כבר נשארת בבית, צריך גם לתחזק אותו. או לפחות לדאוג לכך. 
 
האמהות כדאי שילמדו שאין שום דבר בעייתי בתשלום עבור עזרה חיצונית כאשר לשני בני הזוג יש עבודה במשרה מלאה (וכן - טיפול בילד קטן הוא עבודה במשרה מלאה גם בלי נקיון הבית, בישול). 
 
אין שום דבר רע בלקיחת מטפלת לשעתיים-שלוש כמה פעמים בשבוע כדי לאפשר להורה ללכת לחדר הכושר. חמש שעות ביום, לעומת זאת, נשמע קצת הרבה :zzz
רשומים
ilan
3. 28-05-2008 07:30
לי זה לא יקרה !
:grin  
מה שכן, ברור לי שאחד הקריטריונים המרכזיים שלי לבחירת בן זוג לחיים הוא מידת השוויוניות שלו בבית ובמשפחה. (גבר שלא עושה ספונג'ה - לא גבר! ). ובהמשך חשוב לעמוד על כך שהשיווניוניות תישמר.
רשומים
tali
4. 28-05-2008 07:59
מסכימה איתך, אילן, למרות שנושא הכסף
הוא עוד נושא שבו יש הרבה מחלוקות בזוגות, וההגדרה של "יש מספיק כסף בשביל מטפלת" לא תמיד זהה אצל שני בני הזוג :p  
אבל נכון שנשים מחונכות יותר מדי להקריב, וקשה להן להוציא כסף רק בשביל להקל על עצמן. זה נתפש כלא מוסרי בפולנייה :grin
רשומים
esty

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >