Image Image
 
מה נשים רוצות
"הבנים לכדורגל והבנות לפח הזבל" -נשים בספורט הדפס דואל
נכתב על ידי פרוייקט מגדר באינטרנט   
sport1 בעולם המודרני פתוחות, לכאורה, בפני נשים ונערות אפשרויות רבות ומגוונות לפעילות גופנית. בנות יכולות להשתתף בחוגי העשרה שונים או בנבחרות תחרותיות בתחום הספורט. אף על פי שמגוון הפעילויות הגופניות רחב מאוד, בנות נוטות לעסוק בפעילות גופנית פחות מבנים ולבחור בפעילויות הנתפסות, באופן מסורתי, כמתאימות לבנות, כגון: התעמלות, ריקוד, בלט, התעמלות אירובית והתעמלות לעיצוב הגוף, ופחות בתחומים הנתפסים כ"גבריים" יותר, כגון: כדורסל, כדורגל, ג'ודו, איגרוף ופיתוח שרירים, או בתחומים הנתפסים כיום כמתאימים לשני המינים, כגון: שחייה, טניס, רכיבה על אופניים ועוד.

 מנין נובעים ההבדלים האלה? הסופרת סימון דה-בובואר אמרה כבר באמצע המאה הקודמת כי האישה איננה נולדת אישה, אלא לומדת להיות כזאת. בדבריה אלה לא התכוונה הסופרת להתעלם מההבדלים הביולוגיים הקיימים בין גברים לנשים, אך טענה שחלק גדול מאוד מהתפיסות שלנו לגבי התפקידים וההתנהגויות המתאימים לגברים ולנשים איננו קשור לביולוגיה, אלא לתרבות. החברה והתרבות מכתיבים לנו את נורמות ההתנהגות המתאימות לכל מין, ובכלל זה את ההתנהגות הספורטיבית.

במחקרים שבהם נשאלו בנות ובנים על המניעים שלהם לעסוק בספורט, נמצא שבנים רוצים לשפר את הכושר הגופני ואת הכוח שלהם ולפתח את השרירים ואילו בנות רוצות לשמור על משקל נמוך ולעצב את הגוף, וגם לשפר את הכושר הגופני (Koivula, 1999).

sport אישה העוסקת בספורט של כוח ומגע גופני, כגון: כדורגל, כדורסל, איגרוף, או פיתוח שרירים, נתפסת כלא "נשית". התפקיד העיקרי שהחברה ייעדה לנשים הוא ללדת ילדים ולטפל בהם מצד אחד, ולהיות אובייקט מיני לפנטזיות ולהנאות של גברים מצד שני. לכן, אסרה החברה על נשים בעבר ואף איננה מעודדת אותן כיום לעסוק בספורט כוחני מדי, העלול לפגום בפוריות וביכולת ההולדה שלהן, ומצד שני, החברה מעודדת פעילות גופנית שתתרום למראה סקסי שימשוך את הגברים, העולם הגברי מעודד את הנשים להיות רזות, להיות שקטות, להתנועע ולדבר בעדינות ולהתקשט עבור הגברים בלבוש, באיפור ובעיצוב הגוף והשיער.

הבנות לומדות כיצד עליהן לנהוג אם ברצותן להיות "נשיות" ולמצוא חן בעיני הגברים בתהליך ארוך של חינוך, שמשתתפים בו כל סוכני הסוציאליזציה (חיברות) - הורים, גננות, מורים/ות, והתקשורת הכתובה והאלקטרונית, כל אלה מציגים בפני הבנות "מודלים" ראויים של "אישה" ואידיאלים של יופי. מגזינים של אופנה מציגים בפנינו דוגמניות רזות וחטובות ומעל מסך הטלוויזיה נשקפות אלינו קרייניות ומגישות יפות, חטובות ולבושות על פי צו האופנה. תכניות הספורט בערוצי הספורט ובערוצים הרגילים מרבות להציג תחרויות כדורגל וכדורסל של גברים ולראיין גברים כוכבי ספורט וממעטות להציג משחקי ספורט של נבחרות נשים בענפים אלה או בענפים אחרים. גם כאשר התקשורת בוחרת להציג ספורטאיות, היא מעדיפה לצלם ולראיין את הספורטאיות בעלות הגוף החטוב, המתלבשות באופן מוחצן והמגדלות ציפורניים ארוכות.

 תעשיית הבריאות והיופי ותעשיית הכושר והפעילות הגופנית מנצלות את כמיהת הבנות והנשים לאידיאלים של יופי ומוכרות להן תכשירים, דיאטות ופעילות גופנית האמורים להשיג את המראה הנשי "הרצוי". פרסומות הנשקפות אלינו מכל פוסטר, וכתבות במגזינים של אופנה, בעיתוני נשים, ברדיו ובטלוויזיה מנסות לשכנע את הנשים שהתעמלות אירובית או התעמלות בעזרת אופני ספינינג תגרום לירידה מהירה במשקל ושהתעמלות ב"סטודיו C" או התעמלות בשיטת "פילטיס" או בשיטות אחרות, הצצות חדשות לבקרים, תיעצב את השרירים ותיחטב את הגוף.

 לפעילויות גופניות אלה יש צדדים חיוביים ושליליים כאחד וחשוב להביא למודעות של נשים ונערות את המשמעויות ואת התוצאות החיוביות והשליליות כאחד.

את הדיון בהשפעות החיוביות והשליליות אפשר לחלק לדיון באספקטים הגופניים, באספקטים הפסיכולוגיים ובאספקטים החברתיים.

מבחינה גופנית, קיימים מחקרים רבים שהראו כי פעילות גופנית מתונה וקבועה מספר פעמים בשבוע תורמת רבות לפיתוח הבריאות במובנים שונים: פיתוח פעילות של הלב והריאות, ירידה בשומן הגוף וברמת הכולסטרול "הרע" ועלייה ברמת הכולסטרול "הטוב" התורמת למניעה של מחלות לב כליליות בגיל מבוגר יותר, ולהגנה מפני אוסטיאופרוזיס (דלול העצם). פעילות כזאת עשויה אף לתרום לירידה במשקל, כאשר היא משולבת בתזונה נכונה. עם זאת, חשוב לציין כי פעילות יתר עלולה לגרום לפגיעות ספורט, כגון: שברים או נזקים בלתי הפיכים למפרקים, או לירידה מוגזמת במשקל ולתופעות של אנורקסיה, בעיקר אצל בנות המשלבות פעילות גופנית נמרצת עם דיאטת רעב. כדאי גם לשים לב לכך שברוב המקרים ההתעמלות האירובית והסוגים השונים של התעמלות לעיצוב הגוף הנעשים במינון סביר, אינם מביאים את התוצאה הנכספת – גוף מעוצב על פי אידיאל היופי של עולם הדוגמנות, שכן הגנטיקה שלנו היא הגורם העיקרי הקובע את הנטייה להשמנה, את מבנה הגוף והפרופורציות שלו,

 מבחינה פסיכולוגית, הפעילות הגופנית היא קודם כל פעילות מהנה ומשחררת, התורמת בדרך כלל למצב רוח טוב. בנוסף לכך, האלמנטים החיוביים בפעילויות ספורט אלה הם בעיקר פיתוח הכושר הגופני והשליטה בגוף, העשויים לתרום לתחושה של עוצמה ולדימוי עצמי חיובי. ההתמודדות עם קושי פיזי תוך כדי הפעילות וההתקדמות בדרגת הקושי של הפעילות הגופנית תורמות לתחושות של הישג ושל יכולת.

עם זאת, פעמים רבות התוצאה המושגת היא הפוכה. המראות המקיפות את אולמות ההתעמלות מכל עבר גורמות לכך שנערות העוסקות במחול אירובי ובעיצוב הגוף בודקות כל העת את גופן שבמראה ומשוות אותו לגוף של נערות אחרות. בדרך כלל הן מאוכזבות מכך שאינן מצליחות לפתח גוף מושלם כמו של נערות אחרות בקבוצה, או כמו של הדוגמניות הנבטות אליהן מעל כל שלט חוצות. נערות אלה מפתחות דוקא דימויי עצמי גופני ירוד, שונאות את הגוף שלהן ומפתחות דימוי גוף מעוות ( Body image Distortion). במחקרים רבים נמצא שרוב הנערות והנשים אינן מרוצות ממראה הגוף שלהן, ממשקלן ומהפרופורציות של גופן. ( Pliner, Chaikin & Flett, 1990 ) הן מפתחות חרדה גופנית – חברתית ( social physique anxiety ) מהאופן שבו הן נראות, בעיקר בבגדי התעמלות. ( Kawalski & Kawalski, 2001 ). לחרדה זו יש לעיתים אפקט שלילי בכך שהיא גורמת לנערות להימנע מלהשתתף בפעילות גופנית בציבור (בשיעורי פעילות גופנית הנערכים בקבוצות).

 כתבות רבות בעיתוני הנשים ובמגזינים של יופי ובריאות עוסקות בדימוי הגוף המעוות וטוענות שזוהי מחלה שהפכה להיות אפידמיה, וייתכן שהיא אחד מהגורמים לאנורקסיה. כתבות כאלה, המציגות את המחלה הזאת כפתולוגיה אישית, מתעלמות מההיבט החברתי של התופעה. סביר להניח שתופעה זו נובעת מהלחצים האדירים המופעלים על נערות דרך אמצעי התקשורת השונים המציגים בפני הצופים אידיאל של יופי בלתי מושג והמצפים מהן להיות רזות וחטובות כמו דוגמניות-על וכוכבות טלויזיה וקולנוע. למעשה, אותם מגזינים המתריעים על תופעה זו של דימוי הגוף המעות, מלאים בתמונות של נשים רזות וחטובות ובכתבות המייעצות לנשים כיצד לרזות ולחטב את גופן באמצעות דיאטה ופעילות גפנית, (2001, Markula) כלומר במגזינים אלה יש מסרים כפולים המבלבלים את ציבור הנערות והנשים, והממשיכים להציג בפניהן אידיאל אחיד של יופי נשי.

מסרים כפולים אפשר למצוא גם בפעילויות ספורט, כגון: המחול האירובי. המסר המועבר לנערות הוא שבאמצעות סוג זה של פעילות גופנית הן עשויות מצד אחד לפתח כושר גופני וכוח ואף לעצב את השרירים, אך מצד שני פעילות זו תורמת לבניית גוף רזה וסקסי ולא שרירי מדי. לעומת זאת, קשה מאוד למצוא כתבות הממליצות לבנות לעסוק בכדורגל, בכדורסל, באיגרוף או בסוגי ספורט אחרים הנתפסים כ"גבריים", הכוונה זו של בנות לפעילויות ספורט מסוג מסוים מגבילה מאוד את אפשרויות הבחירה של בנות, מקטינה את הסיכוי שהן תהיינה פעילות, וממשיכה לחזק את העמדות החברתיות הקובעות את תפקידן המוגבל של בנות ושל נשים בחברה ואת האופן שבו עליהן להיראות ולהתנהג.

 בחברה הישראלית, המתיימרת להיות מודרנית, ליברלית ושואפת לשיוויון בין המינים, עלינו כמחנכות וכמחנכים להפיץ מסרים ליברליים יותר, המאפשרים לבנות ולבנים כאחד לבחור את פעילויות הספורט האהובות עליהן ולמחוק את תווית המין המוצמדת לפעילויות אלה ואחרות. אם בנות יבחרו בפעילויות כאלה על פי נטיית ליבן, יש לקוות שהן תהיינה פעילויות גופניות מתוך הנאה ולא לשם השגת מטרה בלתי ריאלית של עיצוב גוף אידיאלי. פעילות כזאת תהיה פעילות פנאי מתמשכת שתתרום לבריאות, להעצמה נפשית ולדימוי גופני וחברתי חיובי.

 

 


מעובד מתוך המאמר "'הבנים לכדורגל והבנות לפח הזבל": או פעילות גופנית ודימוי עצמי של בנות" שחובר על ידי ד"ר נעמי פייגין במאי 2004 בכתב העת "על מה".

  נכתב על ידי פרוייקט מגדר.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1905

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >