Image Image
 
נס קפה הדפס דואל
נכתב על ידי מיכל בן טובים   

kids21היה קר בחוץ. בדרך מהאוטובוס אל הקליניקה קפאתי מקור. הלכתי מהר וכשנכנסתי הדלקתי מיד את החימום. בינתיים, עד שיתחמם החדר ישבתי לקרוא את הדו"ח שחיכה לי. כן, קודם היה הדו"ח.

החדר התחמם, אבל אני ישבתי עטופה במעיל והמשכתי לקפוא מקור. סופר שם על ילד אחד קטן עם המון בעיות גדולות. הוא לא מפותח מספיק לגילו, אין לו חברים, הוא לא מצליח לעשות כמעט שום דבר וההורים שלו...


ההורים שלו פרודים אבל גרים באותו הבית, שקועים בבעיות של עצמם ואין להם כסף לטיפולים, אין להם גם סבלנות בשביל הילד. האמא תוארה כאשה ששקועה בעצמה וזקוקה נואשות לטיפול פסיכולוגי, שכמובן אין לה כסף בשבילו.

החדר התחיל להתחמם, הורדתי את המעיל וחיכיתי. לא ידעתי למה לצפות. מהדו"ח עלתה דמות של מפלצת אימתנית. ילד עצבני ורגזן, ילד לא חברותי ובעיקר ילד שלא מצליח לעשות כלום: לא לצייר, לא לשחק, לא לתקשר עם חברים... ממש כלום. לא ידעתי למה לצפות ומה לעשות עם ילד כזה.

צילום: lasop

kids2הייתי אז בשנה הראשונה לעבודתי כמרפאה בעיסוק. גירדתי משכורת מינימום מכמה עבודות שונות, התרוצצתי בין קליניקות ומוסדות חינוך וגרתי בדירה שכורה וטחובה במרכז הארץ. אל העבודות השונות הגעתי בתחבורה הציבורית ואולי זאת הסיבה שהיתה לי חצי שעה, בין שבע בבוקר לשבע וחצי, לחכות להם ולנסות לדמיין מה עומד לפני.

לא הייתי צריכה לדמיין הרבה. די מהר נשמעו צעקות גבוהות במיוחד שהלכו והתקרבו. הם לא הפסיקו לריב גם כשנפתחה הדלת וכשיצאתי אליהם בחשש ניכר, ראיתי את אתי, אשה רזה וגבוהה, לבושה בבגדים צמודים ואת ארנון, אפרוח קטן ורזה עם הבעה שמשלבת עקשנות ומסכנות.

 הזמנתי אותם להיכנס, הם אפילו לא טרחו להנמיך את המריבה ביניהם, הרושם הראשוני שלי, בסופו של דבר, היה: אין להם בושה.

 

ממרחק השנים נדמה לי שדוקא ריבים עוצמתיים שכאלו מעידים בד"כ על יחסים פתוחים בין ההורה והילד. שניהם לא מתביישים להביע את מצוקתם. אבל אז, בעיקר הופתעתי וגם קצת נבהלתי.

ראשונה נכנסה אתי. היא ביקשה מארנון להישאר בחוץ לרגע, התישבה ליד השולחן הקטן ואמרה: "אני לא יודעת מה לעשות. בטח קראת את הדו"ח, יש לנו מלא בעיות ואבא שלו שוב לא השאיר לי כסף, אין לי כוחות ! אני מותשת ! ואני כל הזמן עצבנית וצועקת עליו ! איזה אמא גרועה אני !..."

הייתי בת 25. רווקה. בלי ילדים. רק סיימתי ללמוד. חשבתי לעצמי: אם היא אומרת לי את זה, סימן שהיא באמת במצוקה. היא חייבת לשפוך את המצוקה שלה ולא משנה על מי. אמרתי לה: בואי ניתן לארנון להיכנס, אני אכיר אותו קצת ואחר כך נדבר שוב. היא יצאה החוצה וארנון נכנס.

השאלה האם להכניס את ההורים לטיפול או לבקש מהם להישאר בחוץ, היא שאלה מאוד מדוברת בתחומי הטיפול השונים. יש תחומי טיפול שבהם ההורה כמעט תמיד נשאר בחוץ, למשל אצל הפסיכולוגים והמטפלים הרגשיים. ויש תחומי טיפול שהמטפלים מעדיפים שההורה ישאר בפנים וילמד מה לעשות עם הילד, נדמה לי שזה קורה בעיקר אצל הפיזיותרפיסטים וקלינאי התקשורת. אצלנו, בריפוי בעיסוק, התשובה לשאלה תלויה במטפל. יש יתרונות וחסרונות לכל אפשרות כזאת. אבל מבחינתי באותו היום ובאותה שנה ראשונה לעבודתי, התשובה היתה מאוד ברורה: עדיף שההורה ישאר בחוץ כי אם הוא יהיה בפנים, מעט הבטחון העצמי שיש לי כדי להתחיל ולעבוד ייעלם לגמרי. ביקשתי מאתי להישאר בחוץ והתחלתי "לנגן לפי השמיעה".

ארנון נכנס. נראה כמו אפרוח מרוט נוצה. ילד קטן ורזה שמפחד לעשות כל דבר בערך. הוצאתי משחק מהארון והתחלנו איכשהו לשחק.

הסיפור הזה חזר על עצמו אחת לשבוע, בשבע וחצי בבוקר.

כל יום חמישי הגעתי לקליניקה מוקדם מאוד, כל יום חמישי קפאתי מקור וכל יום חמישי הגיע האפרוח הקטן שלאט לאט גידל נוצות.

אולי זה היה הקור שהתניע את הטיפול שלנו ואולי דוקא חוסר הנסיון שלי. בכל אופן, בפעם השניה שהם הגיעו, הייתי בדיוק באמצע הכנת הקפה. בקליניקה הזאת, בית קצת ישן וקצת מוזנח בפאתי אחת הערים במרכז, היה רק קפה נמס של עלית. ההוא מקופסת הפח. ההוא שמה שלא עושים אתו – אין לו טעם של קפה. כך שבאותו יום חמישי, בפעם השניה שאתי וארנון הגיעו, בדיוק ניסיתי להקציף את אבקת הקפה עם קצת סוכר וטיפונת מים חמים. ארנון הסתקרן ושאל מה אני עושה, הראיתי לו את הטכניקה הסיבובית של הכפית, המידות והזמנים ובסוף נתתי לו לטעום. הוא אהב את זה. מאז אותה הפגישה, כל פעם שארנון הגיע, חיכיתי לו עם הקפה ועשינו ביחד את כוס הקפה המוקצף של הבוקר.

הכנת הקפה המשוכלל הזה, הפכה לסוג של טקס.

אני הגעתי בשבע בבוקר, מכינה את החדר לטיפול, אתי וארנון הגיעו חצי שעה אחרי ומיד התחלנו בהכנות. מרתיחים מים, מערבבים טיפה מים עם כפית סוכר וכפית קפה עד שהתערובת הופכת כמעט לבנה, מוסיפים בזהירות את המים החמים, קצת חלב ומערבבים כך שהקצף לא יישבר.

בזמן הכנת הקפה, הריב של הבוקר נרגע, השיחה הפכה להיות עניינית ("עכשיו לשים את המים ? כמה חלב לשים ?") וכשארנון שתה את הקפה, אתי סיפרה לי כמה היא עצבנית וכמה קשה לה להיות עם ארנון.

מה חשבתי עליהם ? איך ראיתי אותם ?

ראיתי אמא שעשתה את מרב המאמצים, בתנאים בלתי אפשריים, לגדל ילד. היא ניסתה לתת לו תשומת לב, ניסתה לשחק אתו, ללמד אותו דברים, לרשום אותו לגנים טובים.. ניסתה לעשות הכל "כמו שצריך", אבל היא התמודדה במקביל עם כמה עבודות קשות כדי להתפרנס, עם בעל שמסרב לשתף פעולה ותוקע מקל בגלגלים, עם משפחה לוחצת וביקורתית ועם כל מיני דברים פנימיים שלה.

חשבתי לעצמי שאם ארנון מרשה לעצמו לכעוס עליה כל כך, הוא כנראה מאוד בטוח שבכל מקרה היא תשאר לידו. חשבתי שהקשר ביניהם מאוד קרוב והדוק אם הם כל כך מעצבנים זו את זה.

כל פעם שנפגשנו חזרה אותה השיחה על עצמה: אתי מספרת כמה היא עצבנית וכמה היא אמא גרועה ואני אומרת לה שהיא אמא נהדרת ושהיחסים בינה לבין ארנון מאוד חזקים וטובים.

וכל פעם כשיצאה אתי מהחדר ונכנס ארנון, שיחקנו ודיברנו והשתעשענו ביחד וארנון גדל והצליח לעשות יותר ויותר דברים, לפתח בטחון ביכולותיו ולהשיג את הפערים.

וכל פעם, כל פעם, גם כשהחורף התחיל לסגת, התחילו הפגישות שלנו בטקס הכנת הקפה.

 

כשהעונות התחלפו והגיע הקיץ, ארנון כבר היה ילד שיכול לעשות דברים, ילד שיש לו חברים וילד שאמא שלו, שמאוד אוהבת אותו, בטוחה הרבה יותר ביכולותיה האימהיות ומסוגלת לתת לו את מה שהוא צריך עם הרבה פחות עצבים.

 

כמה שנים לאחר מכן, כבר עבדתי במקום אחר לגמרי, קיבלתי מהם טלפון. ארנון עלה לכיתה ד' ונזכר בי פתאום. הם התקשרו לספר לי שארנון מצליח בלימודים, יש לו חברים והיחסים בבית טובים.

ואני ? כל פעם שאני נתקלת בנס קפה של עלית, אני חושבת על הילד הזה ועל אמא שלו ועל איך לפעמים פיסה קטנה של תשומת לב מיוחדת, מחוץ לחדר הטיפולים, דוקא היא זאת שעושה את העבודה.

 

מיכל בן טובים, מרפאה בעיסוק, בעלת 12 שנות ניסיון.

עובדת עם ילדים מגיל 3 ומעלה בכפר פינס. מתמחה גם בלקויות וקשיי למידה.

מדריכה ומלמדת גננות. 

טל': 050-6735153

דוא"ל: כתובת דואל זו מוגנת מדואר זבל, אתה צריך לאפשר Javascript בכדי לצפות בה

אתר:  www.avne-derech.com



 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1594

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 19-03-2008 10:03
מרגש... וגם אוניברסלי:
איך ילדים עם קצת אהבה ותמיכה יכולים לפרוח...  
:zzz
רשומים
esty

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם