Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
פרק חמישי – מרתון הדפס דואל
נכתב על ידי שחר איתן   

אני מוסר את האופניים למתנדב, תוך כדי ריצה מוריד את הקסדה, מישהו דוחף לי ליד את השקית האדומה ואני רץ לאוהל. אותו סיפור, מתנדבת עוזרת, מוציא את הבאר הנותר, מכניס 5 ג`לים לכיס, מחליף נעליים, דקה ואני בחוץ בתחילתה של הריצה האינסופית הזאת, 42 ק"מ ומאתיים מטר – מרתון...

מתחילים בעלייה, אני עושה אותה לאט למרות הקהל הרב שמסביב, הברך השמאלית הפסיקה לכאוב ברגע שירדתי מהאופניים. כשהמסלול מתיישר אני נכנס לקצב של 5:10 דקות לק"מ (כמעט 12 קמ"ש), אני מרגיש מצויין ושומר על הקצב במשך 12 ק"מ, עוקף כל הזמן. תחנות אוכל כל 2 ק"מ, בכל אחת לפי סדר קבוע, מים, איזוטוני, ג`לים, חטיפים, קוקה קולה, פלחי אבטיח, פלחי בננה, פלחי תפוז, עוגת אורז, מרק עוף (צלול) ושוב מים. ספוגיות עם מים מחולקות כל הזמן ע"י המוני ילדים... למה קוקה קולה? אחרי מעל 6 שעות של תחרות לקיבה קשה לעכל, היא כמעט לא מקבלת דם, הכל הולך לרגליים, הבטן מקטרת, היא לא תמיד מספיקה לעמוד בקצב הקלוריות שאנחנו דוחפים לפה, מתחילה לכאוב מכל הבלאגן הזה, קולה מסדרת קצת את הבלאגן וגם מעלה את רמת הסוכר. אלייה וקוץ בה, ברגע שרמת הסוכר עולה, חייבים לשמור עליה כך, נפילת סוכר יכולה לגמור את התחרות. אני מחליט לדחות את הקולה כמה שיותר.

אחרי 12 ק"מ, משבר! חם...אנחנו רצים בשמש, הראש מתחיל להיות קצת כבד. בשתי התחנות הבאות אני עובר לכמה צעדי הליכה כדי לשתות יותר טוב. המצב משתפר ואני חוזר לקצב טוב. משברים כאלה וגם קשים וארוכים יותר מלווים אותי כל הריצה. מעין מלחמה מתמדת על כל צעד... אסור להישבר....אני יודע שהמעבר להליכה מאוד קל, אבל לחזור לרוץ כמעט בלתי אפשרי.... אני לא עוצר.

הכל בראש עכשיו, הגוף מותש, הבטן לא מוכנה לקבל יותר כלום, אני בכח שותה, דוחף ג`ל כל 40 דקות, יודע שהרגליים צריכות את זה כדי להמשיך לרוץ... הקילומטרים עוברים לאט, כל 5 וחצי דקות בערך ק"מ...בק"מ ה-20 אני מחליט שהגיע זמן הקולה, אני שוב במשבר... זה עובד, אני יוצא מזה ורק עוקף... הקהל דוחף, הוא מבין את מצבינו... בק"מ ה-38אני מתחיל לשמוע את הכרוז בשטח הסיום, רק עוד 4 ק"מ...

ק"מ לסיום אני מגביר, יודע שזהו, שום דבר לא יעצור אותי מלסיים. 300 מטר לסיום מתחילות הטריבונות, מאות צופים, אני רץ באמצע, מבט על השעון, אני יותר מהיר מהאיירונמן הקודם, אני מגביר עוד קצת, עוקף מתחרה אחר וזהו! 10 שעות, 26 דקות, 44 שניות, מרתון ב- 3:43 שעות. אני גמור... בחורה צעירה נכנסת לי מתחת לכתף מתחילה להוביל אותי לכיוון אוהל הסיום. מישהו שם עלי מדליה, אחר נותן לי את חולצת הפינישר...



צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1402

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >