Image Image
 
העולם בכף ידך
המגע והמוסיקה שהשארנו מאחור הדפס דואל
נכתב על ידי אסתי הורן   
honor1כל עוד אנו חיים, מסתתרת בתוכנו ההתרגשות שהייתה בילד שהיינו, התאווה לחיים: לאכול, לגעת, להקשיב, לראות, להרגיש. אנחנו נהנים מהטעמים המגוונים של אוכל טוב, ממוסיקה, משהות בטבע בתוך היופי, הרחשים, התחושות של הרכות ושל הקשיות. אנחנו מתענגים על מגע, על ליטוף, על המרקמים. על התנועה ועל תחושת גופנו הבריא.

   אלא שרובנו חשים עמוסים מדי. יש לנו יותר מדי דברים שאנחנו מרגישים חייבים לעשות קודם, ואת ההנאות והחושים אנחנו דוחים עד שיהיה לנו זמן. אנו נוטים לדחות את תאוות החיים שבנו, להדחיק אותה, להתעלם ממנה, ולעשות בחיינו את מה שצריך. לא את מה שאנחנו רוצים, לא את מה שיוצר בנו הנאה ושמחה על החיים עצמם, את חווית הכאן ועכשיו. אין לנו את הזמן, את שלוות הנפש, אפילו את ההיתר המוסרי לקחת לעצמנו את הזמן ולהירגע, ליהנות. אנחנו מקדישים את חיינו לדאגות, לתכנונים, לעשייה, לא לחוויה. אפשר שנכון יהיה לומר עלינו כי "אני חושב – משמע אני לא קיים". לא באמת חווה את הקיום. לא באמת חי.

   ואנחנו עשויים שלא לספק כמה מהצרכים הכי בסיסיים, הכי חשובים שלנו. וזה גורם לנו במשך הזמן להיעשות פחות חיים, פחות שמחים, ופחות בריאים.

   כי בריאות אינה רק להימנע, לאכול מעט, לחיות על ירקות. לרובנו בריאות היא לדאוג לעצמנו, להתחזק, להירגע. לאכול כמה ארוחות ביום, לשים לב לטעמים ולמרקמים, ליהנות מהן באמת. להתרחץ בנחת. לישון לשובע. לגעת. לחבק. לשמוע מוסיקה. להקשיב. לטייל. לנשום. להרגיש את הגוף שלנו. להרגיש את העולם. לחיות.

tuch1איך זה מתבטא ביד?                                                               

   על מידת החיבור שלנו לעולם הסובב ועל רמת הצרכים החושיים שלנו מעידה בעיקר צורתו של קו החיים: ככל שהוא מתעגל יותר ונכנס עמוק יותר לכיוון מרכז כף היד, וככל שהגבעה שהוא מקיף, גבעת ונוס, רחבה יותר, כך היכולת שלנו לחושיות, שמחת חיים, אהבה, יצריות ונתינה גדולה יותר, וכך הצורך שלנו למלא צרכים חושיים אלה גדול יותר.  

 

באיזו מידה אנחנו אכן ממלאים צרכים אלה?

נושא זה יש לבדוק בשני מקומות:

   הראשון הוא גובהה של גבעת ונוס: אם היא גבוהה ובשרנית נראה כי צרכים אלה אכן זוכים למקום של כבוד בחיינו, ומימושם ממלא אותנו כוח ושמחה. ככל שגבעה זו שטוחה ורפויה יותר, נראה שאנו מזניחים את הצדדים הפיזיים ואף הבריאותיים בחיינו, וחשים עייפות, חוסר הנאה, חולשה ואף נטייה למחלות.

tich2   מקום שני אותו יש לבדוק הנו החוליות התחתונות של האצבעות: אם הן עבות ושמנמנות הרי שאנו מקדישים לנושא החומר (אוכל, נוחות, מותרות) מקום רב בחיינו. אלה הם אנשים שלעולם לא יוותרו על ארוחות או על נוחות. שפים וטבחים, למשל, מתאפיינים באצבעות שמנמנות כאלה.

   ככל שחוליות אלה רזות ומסוגפות יותר הרי שהאדם נוטה לשכוח ולהתעלם מנושאים "שוליים" כגון אוכל או שינה. זהו סוג האנשים שעלול לשכוח לאכול ולישון במשך ימים כאשר הוא שקוע בעבודתו, או שיכול לחיות בתנאים נזיריים ביותר כאשר המטרה נראית לו ראויה. סוג זה של אנשים כדאי שיהיה מודע לנושא ו"יכריח" עצמו לאכול ולישון באופן מסודר, על מנת שלא לאבד את בריאותו לאורך השנים.

   רובנו, כאמור, איננו מקדישים מספיק זמן למלא את צרכינו החושיים והפיזיים. הביטוי לכך נראה בגבעת ונוס הנעשית נמוכה ושטוחה יותר עם השנים, ומעידה על עייפות, חולשה ובעיות בריאות, ירידה בשמחת החיים, וירידה ביכולת ליהנות מהחיים ולחיותם במלואם. עלינו ללמוד מכף היד שלנו לדאוג לעצמנו, להקדיש זמן לגופנו, להנאותינו ולרגיעתנו, ולשמור על בריאותנו ועל חיינו.

 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1607

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 12-03-2008 07:54
כמה נכון, לצערי...
כמה מעט זמן אנחנו מקדישים לכל ארוחה, למשל, שלא לדבר על הנאות אחרות שתמיד נדחקות מפני הדברים ה"חשובים". 
אני כל פעם מחליטה לשנות את זה, וכל פעם מידרדרת שוב לעבודה... :roll
רשומים
tali

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >