Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
אם בארזים נפלה צרבת הדפס דואל
נכתב על ידי ilan   

בקרוב נזכר איך יצאנו מעבדות לחירות. כדי להזכיר לנו מאורע כה משמעותי וגורלי, קודם כל מוודאת המסורת היהודית שאנחנו אכן עבדים. במשך אלפי שנים שוכללה השיטה על ידי סבתות ואימהות בנות ישראל, כדי שנגיע לתקופת השנה המתאימה בהרגשה המתאימה. משם - כל מכשול בדרך אל החירות ייעקף או ייפתר מייד.

 

הדרך הארוכה מתחילה עוד בשנה שלפני, בליל הסדר הקודם. אף פעם לא מוקדם מדי! "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" זה משפט המפתח. ברגע זה מתחיל המשא ומתן לגבי מיקום עריכת ליל הסדר הבא. כל טיעון אומלל בסגנון "יש עוד שנה שלמה (פחות כמה שעות) עד אז", "נראה מה יהיה", ועוד מיני טיעונים הגיוניים בכל קנה מידה אנושי (או אפילו פרוסי), מסמן אותך כמתחמק ועוכר ישראל והמשפחה. הרי מובן שיש לקבוע עובדות בשטח, ואם בפסח לפני שלוש-עשרה שנים קיימתם את מצוות הסדר אצל ההורים של זוגתך/זוגך, הרי מובן וברור שבכל פסח הנראה אל העין האנושית אתם צריכים לעשות פסח אצל ההורים שלך. כי אחרת הם יעלבו. "למה אצלם? אתם לא אוהבים להיות אצלנו? הם מבשלים טוב יותר מאיתנו? השולחן אצלם יפה יותר? יש אצלם יותר אנשים ליד השולחן? מתי כבר יוצא לנו לראות את הנכדים? ומה עם הדודה שושנה? היא תחשוב שאתם מתחמקים ממנה." (אה באמת?! רק זה חסר לנו..)

 

בכלל - ליל הסדר הוא תחרות אחת גדולה. תחרות? אולימפיאדה! כל אם וסבתא בישראל מנסה ליצור ארוחה כזו שתגמד את כל מה שעושות חברותיה. במספר האנשים. במספר המנות. בכמות האוכל שתישאר. באוכל שנשאר מסעודת ליל סדר מסורתית אחת היה אפשר להאכיל מדינה שלמה במשך יומיים. באוכל שנשאר מכל ארוחות ליל הסדר בשנה אחת היה אפשר לפתור את בעיית הרעב בעולם למשך עשור לפחות. מצאנו את האשמים ברעב בעולם. כמו תמיד - זה אנחנו.

 

"איזה יופי היה! היינו יותר מ-50 איש ליד השולחן."

...

"וודאי שזה נכנס אצלי בבית! כמה נאלצו לשבת במטבח וכמה אחרים במרתף - אבל זה הרגיש כל כך ביחד! איזה אוכל היה - הכנתי שבע מנות בשריות, שש-עשרה תוספות, שבעה סלטים, ושמונה קינוחים. כמובן שהיו גם שלושה מרקים, שישה סוגי דגים, ומנות ראשונות נוספת. וזה עוד לפני המנות שהביאו האורחים - איזה חמודים!"

...

"אף אחד לא יצא רעב, כמובן. אצלי לא יוצאים רעבים. אחר כך אכלנו במשך חצי שנה את האוכל שנשאר. לא זרקתי שום דבר - מה פתאום לזרוק?! מילאתי גם לאורחים את המכוניות בשאריות, כמובן."

...

"האמת - מאד נעלבתי שדווקא המנה שהביאה כלתי חוסלה לחלוטין בעוד במנה שאני הכנתי בקושי נגעו. טוב - הקמצנית הביאה מנה קטנה. רק בגלל שטעמו אותה היא נגמרה. מסכן הילד - איך נתתי לו להתחתן איתה?"

 

אבל לפני שמגיעים לאוכל יש להטמיע בנו את תחושת העבדות, וכאן נכנסים במארש צבאי - הסדר והניקיון. אחרי שבמשך שנה (פחות שבוע) אנו אוכלים ובולסים חמץ ללא הכרה, באה המסורת המקודשת ומסבירה לנו שעל הבית להיות נקי לחלוטין מחמץ. היתר מסורתי זה נותן כוח בל יתואר בידי האחראיות על הניקיון. במשך שבועות (ולפעמים אפילו חודשים) עלינו לצחצח את הבית, הרצפה, השטיחים, הוילונות, הרהיטים, מתחת לרהיטים, בתוך הרהיטים, בתוך הארונות, כולל הפינות, בתוך צלחת האוכל של הכלב, ליד המחשב, על המחשב, במקלדת של המחשב, בתוך הוידיאו, בקרניזים, בחלונות, בחור המנעול, בשקעי החשמל, ומה לא. זה בכלל לא משנה אם נקי שם. אם יש חשש לחמץ הרי זה בחזקת יש חמץ. ידוע גם שלחמץ עבירות של רכב ליסינג לפחות - הוא מגיע לכל מקום. לך תוכיח שאין לך חמץ. לאחר חודשים של צחצוח יסודי באה אם הבית ומפזרת קצת חמץ בבית המצוחצח, אותו יש לחפש עם נר. אם השב"כ היה עושה דבר כזה בג"צ מגדיר זאת כ"עינויים".

 

אפילו משרד החינוך מתגייס לעזרה, שהרי ידוע שהרבה יותר קל לסדר ולנקות את הבית כשהילדים מסתובבים בו, ולכן הם זוכים לחופשה ארוכה במיוחד. כדי שלא ייהנו יותר מדי, נוהגים המורים למלא את חופשתם של הילדים במיני עבודות ומטלות בלתי-אפשריות אחרות - כדי שיהיה להורים מה לעשות בזמנם הפנוי, הרב במיוחד בעונה זו של השנה.

 

אחרי זה, אפילו הכופרים הגמורים בינינו מוכנים לעבור את ליל הסדר, פלוס שבוע של אכילת מצות עבשות. הצרבת היא אמנם בלתי-נמנעת. רק שהחג הזה יסתיים סוף-סוף!

 

וכמו שנאמר: "אם בארזים נפלה צרבת, יש לאכול מעתה אזובי קיר".

רק חבל שהמקרר מלא באוכל מליל הסדר...

 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1466

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 31-03-2009 11:35
נשמע מוכר מדי...
לא הכל, אבל הרבה דברים גם אצלנו במשפחה ככה... 
 
מעלה את השאלה מי צריך את זה בכלל :p
רשומים
ayelet

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >