Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
משהו רקוב בממלכה? הדפס דואל
נכתב על ידי ilan   

שש וחצי בערב אני כבר בבית...

.

לפחות במרבית הימים. לפעמים מוקדם יותר. לפעמים קצת אחרי.

.

היום רק מתחיל. הילדים צריכים זמן אבא, וגם קצת אוכל, אמבטיה, סיפור, לישון. האישה צריכה זמן איכות. גם החיות רוצות צומי. ואוכל. ליטוף. גם המדיח רוצה צומי, ומכונת הכביסה. אין לזה סוף.

.

הילדים עשו אמבטיה, קראנו סיפור, הלכו לישון. החיות קיבלו קצת צומי, והמדיח גם. הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה. זמן איכות עם האישה. שמונה-תשע בערב. לא מאוחר במיוחד. ילד בגילי צריך להיות מסוגל להתמודד עם שעות כאלו.

.

קשה קשה. אני בקושי מצליח להחזיק את העיניים פקוחות. עולה לי בדם. העייפות המצטברת מכריעה אותי. יש כל כך הרבה על מה לדבר. אין מספיק זמן. אין מספיק כח. להשתגע.

.

הולכים לישון. לישון לישון לישון. אני גמור מעייפות. נרדם מהר. זו אף פעם לא הייתה הבעייה שלי. אני גם קם מהר. באמצע הלילה. פעם. פעמיים. לפעמים יותר.

.

לרוב בסביבות ארבע-חמש לפנות בוקר אני כבר מתעורר באופן סופי. זהו. נגמר הלילה. מחכה שהציפורים יקומו גם.

.

אחר כך לא פלא שבשש בערב אני עייף. שבתשע בערב העיניים נעצמות.

.

זה בטח יעבור, אתם אומרים. תקופה חולפת, אתם וודאי חושבים. גם אני חושב כך. רק שבינתיים, התקופה חולפת מאד לאט. יותר מחצי שנה, והיא עדיין חולפת. וחולפת. וחולפת.

.

בינתיים, כל בוקר מתחיל מוקדם מדי. הרבה יותר מדי.

.

בינתיים, זה כבר הפך להרגל...


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1347

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 17-03-2008 19:30
כנראה משהו מטריד...
התעוררויות מוקדם בבוקר לרוב באות מחרדות, אצלי לפחות... :roll
רשומים
esty

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >