Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
חורף הדפס דואל
נכתב על ידי Natan   


השמים התכסו בעננים. יצאתי לשתול סיגליות אוסטרליות בגינה שהקמתי. כבר חלפו יותר מחודשים מאז שגמרנו את העבודה, ויותר משבועיים מאז שהייתי שם לאחרונה. נכנסתי לגינה והרגשתי צביטה בלב. אולי ציפיתי ליותר מדי. הגינה נראתה עלובה למראה. הצמחים נשארו כמעט באותו הגודל. ברגע הראשון ממש התביישתי.

העפתי מבט חודר במי שרציתי מאוד להאשים אותו במצב הזה – הכלב הגדול של בעלת הבית. הוא אכן הסב קצת נזקים, הוא הרג את הקוציץ הרך שלי, וכמה מהמרוות אננס נקברו תחת רגליו המגושמות. אבל אי אפשר להאשים אותו ביותר מזה. למעשה כלבים עושים הרבה פחות נזק בפועל ממה שנדמה לנו. גו’ש ( כן זה שמו ) קראתי לו וליטפתי את ראשו הגדול והחלול, "מה שלומך" ? שאלתי ? גו’ש הרים עלי את מבטו ואמר בעיניו: לא הבנתי מה אמרת, אבל אולי נשחק עם הצינור ?

השמיים התקדרו מרגע לרגע. רעם חזק פצע את האוויר. הסתכלתי למעלה, עדיין אין גשם, אבל הוא יבוא מהר מאוד. התקרבתי על הגינה וצעדתי לעבר המשטח המרוצף. יהיה גורלה של הגינה הזאת אשר יהיה, עדין המשטח המרוצף הזה הוא גאונות לשמה. משטח הישיבה המרוצף נמצא באמצע הגינה. הגינה מקיפה אותו מכל צדדיו. אל המשטח מוביל שביל עדין של אבני הר צהובות, ובניהם צומח לו בשקט מקור החסידה סגול ולבן.

כן מלמלתי לעצמי, איך שלא מסתכלים על זה המשטח הזה הוא גאונות לשמה. הגינה פשוט מקיפה את אזור הישיבה. זה כל כך פשוט, וכל כך גאוני. למעשה אפשר לעשות זאת כמעט בכל בית, ובכל זאת כמעט אף פעם לא עושים את זה. תמיד פינת הישיבה צמודה לבית והגינה מתחילה רק אחרי פינת הישיבה. סתם חבל. כי כשפינת הישיבה היא ממש מחוץ לבית, אז יש לישיבה בא תחושה אחרת לגמרי. הרבה יותר קרובה לגינה ולטבע.

התחלתי לבחון את הצמחים. ראשית ליד הכניסה. כשהתקרבתי ראיתי שהצוריות ששתלנו נקלטו יפה. ברגע שיתחמם קצת הם יתחילו להתפשט ויכסו את הכניסה. הלואיזה ששתלנו בסדר גמור, וגם באורך פלא הקופאה טורפדו שרדה. למרות שבדרך כלל היא ממש נעלמת בחורף. המשכתי את הסיבוב. הפליציות נראות בסדר גמור. הם שורדות את החורף ובאביב יראו נהדר. גם המיקום שלהם הוא מצוין. לא סתם חצי צל, אלא חצי צל שבבוקר הם יקבלו שמש ישירה ולפני שתים עשרה - צל. מושלם. מעל הפליציות שתלתי טיבוצינה ארגמנית. היא ניראת בסדר גמור. לא צמחה ולא קמלה. זה האופי שלה, היא צומחת לאט. לידה שתלתי אלסטרומריה. אם אתם לא מכירים זה לא מקרה. זה צמח חדש שקניתי במלצר ואני שותל אותו בכל גינה שאני עושה. ללמוד אותו. ראיתי שהוא ניראה היטב בחורף ובשיא הקיץ הוא חלש. גם בגינה הזאת הוא ניראה נהדר. היתרון שלו הוא בכך שהוא בהיר ומתאים לחצי צל, עד צל מלא. החיסרון שלו הוא שהוא מתפשט על ידי קנה שורש ואני פוחד שהוא יהיה אלים מדי. עד עכשיו זה לא קרה. ויש לי פריטים בני שנתיים.

המשכתי את הסיור. התחיל טפטוף קל. הרעמים והברקים התגברו מאוד. אבל איזה שמחה אופטימית למראה בריאות הצמחים חיממה את הלב. ברגע שיתחמם הכול כאן יפרח. התקדמתי הלאה לעבר הצד החשוף לשמש. הזיף נוצה הארגמני שלי ניראה בסדר גמור. המיקום שלו הוא פשוט תענוג. חייכתי אל עצמי. הבית יוצר מעין מנהרת אוויר והוא שתול הישר בפתח המנהרה. לכן עם כל משב רוח כליל הוא נע ונד ברוח. גם עכשיו. המרוות נראות רע. הם בקושי גדלו. נכון שג’וש הרשע דרך עליהם, אבל בכל זאת... התקרבתי וראיתי שהם כולם בחיים. טוב אין סיבה אמיתית לדאגה. מרוות תמיד מצליחות. זה צמח חזק בצורה ביליתי רגילה. קצת שמש וכל האזור כאן יתמלא בהם. האגפנטוס עוד לא התעורר. רק שנה הבאה הוא ייתן קפיצה אמיתית. הבידנס ( גזור שן בעברית תקינה ) פורח נהדר. גם הכלניות מאחוריו מתחילות לגדול. כשהבידנס יפרח יחד עם הכלניות והמרוות ברקע זה יהיה מחזה שאנשים ימחו כפיים. זה יהיה כל כך יפה. מן הצד עולה לה מרווה אינדיגו. גם היא עדיין רדומה לחלוטין אבל הכחול שלה ייתן כאן מופע אמיתי. שתלתי אותה רחוק מפינת הישיבה כי הניסיון מלמד שהיא מושכת חרקים. אבל בגינה הזאת היא בדיוק במקום.

פליכון קטן עלים, בין אפר מכחיל, גאוורה לבנה, מרבה חלב הדסי, גרמית סגולה, אבוטוליון מגוון, ועוד ועוד צמחים נהדרים. זה יהיה מקסים ! השמחה כבשה את כולי. איך שלא מסתכלים על זה מדובר באחת הגינות הכי יפות בארץ ישראל. כשהיא תפרח באביב היא תהיה יצירת אומנות לשמה. אחת היצירות היפות בארץ, ואולי בעולם כולו. הגשם התגבר, ואני נשאר לעמוד ולדמיין את הצמחים פורחים באביב. כינורות רכים מעלים צלילים נעימים. הגשם יורד עלי, ואני כל כולי זחוח. זה יהיה נהדר. החורף יעבור והפריחה תעלה.

פתאום התביישתי בעצמי. עומד ככה בגשם. מול הגינה. שוב שוקע בהזיות על פרחים. כולי רטוב. איזה מן גנן אני. גננים מוצלחים מנצלים ימים כאלה לעבודת שיווק, ולא להזיות על פרחים. רצתי לאוטו ונסעתי הביתה.

כשהגעתי מיכל החזיקה את נבט שבכה כמו מטורף. היא הסתכלה עלי בלי לומר מילה. הייתי רטוב לחלוטין. היא לא הייתה צריכה להגיד מילה, העיניים שלה אמרו הכול. כן מיכל, רצתי להגיד לה: אבל צריך לבדוק את המצב של הגינות. אבל לא אמרתי מילה. "אל תכניס בוץ הביתה" היא אמרה בטון תקיף.

 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1550

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >