Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
השיער ושאלת הזהות האישית... הדפס דואל
נכתב על ידי טלי   

אני מביאה כאן קטע חושפני משהו שכתבתי פעם, ואשמח לשמוע את דעתכם (בעיקר אם היא תומכת :)  ) 

  בתור בת נאמנה וקרובה למורשת האבולוציונית, התברכתי מאז ומעולם בתלתלים כהים, סמיכים וחזקים. אני מאמינה שכך צייד אותי הטבע כדי להגן עלי, בהכירו את הגנים של הפעלתנות וההרפתקנות בהן חנן אותי. דא עקא, שלא רק הראש שלי זקוק להגנה, ואכן הטבע, ברוב נדיבותו, בירך אותי ביד רחבה, ובמקומות אחרים גם.

   ההיסטוריה שלי עם הורדת שערות, לפיכך, בהחלט עקובה מדם. בחירה בגילוח תסתיים כעבור יומיים בקוצים קשים שכל שיח צבר היה מתגאה בהם. שימוש במיכשור המודרני, שפותח בלי ספק על סמך גילויים במרתפי האינקוויזיציה, לקח ממני כנראה את חלק הארי של חיי (במידה ותהיתם למה נמשכה רווקותי זמן כה רב, הרי זה פשוט בגלל שהייתי עסוקה מכדי להכיר אנשים), ומירר את חיי בייסורים קשים. בניסיון למצוא פיתרון למצוקה פניתי אל מכרותיי, שטענו שלהן זה לא כואב בכלל, מה שהותיר אותי עם התמיהה אם אני הסובלת היחידה. מובן שמצוקתי הובילה לפתרונות הטריוויאליים של הימנעות מבריכות ומהליכה לים לאורך רוב חיי, וכן של הימנעות ממצבי אינטימיות זוגיים כל זמן שהיתה בידיי הברירה.

   לאחר שהתמסדתי בזוגיות ארוכת-טווח, ומשהבחנתי למרבה פליאתי שאישי-שיחיה, היקר בגברים, לא מבחין בעליל מתי הורדתי שערות ומתי אני מסתובבת עם יערות-עד באזורים הדרומיים, עלתה בדעתי האפשרות להפסיק לייסר את עצמי ולקבל את גופי הטבעי כפי שהוא. לאחר אי-אילו שנים בהן איש לא הבחין במהפך הדרמטי, גיליתי לפתע גם שאני לא לבד, שנושא השערות ברגליים הוא אבן-יסוד במחשבה הפמיניסטית, ושמיליוני אירופיות אכן מסתובבות בשעירותן קבל עם ועדה (חכמה באמת- הן בלונדיניות, עם שערות שאינן נראות בעין בלתי מזוינת). מנוחתי הרגועה קיבלה עתה גם מוטיבציה אידיאולוגית, הגורסת שאני מי שאני, ושיקפוץ העולם.

   הכל היה בסדר עד שהגיעו הילדים, גדלו והתחילו לדרוש ללכת לבריכה. לפתע נדרשתי לעמת את האידיאולוגיות שהן נר לרגלי עם המציאות האכזרית. לא שמישהו העיר לי משהו אי פעם על הסבך, או על מראי בכלל (לפחות לא בשנים האחרונות, מה שהוא אחד הייתרונות המובהקים והמבורכים של ההתבגרות), מצד שני- אף פעם, בכל ימי חיי, לא ראיתי בבריכה אישה שלא הורידה שערות. נגד לחץ-חברתי אמנם סמוי (להוציא תדהמה מזועזעת בקרב קרובותיי) אך כה גורף, אפילו לי, שתמיד החשבתי עצמי כעצמאית ואמיצה, היה קשה לעמוד.

   כך קרה שהיום, לאחר שנים ארוכות, נשברתי. זנחתי את עקרונותיי, את גופי, את טבעי, את החינוך של ילדיי ל"לעמוד-על-דעותיך", ונכנעתי ללחץ החברתי.

עכשיו כולי מוצפת אשמה.

אבל בבריכה היה נוח מאד.

 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1420

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 11-03-2008 08:32
אנחנו איתך...
אתה לא יודע כמה הלחץ החברתי (על נשים ובכלל) חזק, עד שאתה מנסה לעמוד מולו... 
אני תמיד מתפעלת ממי שעושה מה שהוא רוצה, ושכולם יקפצו... ;)
רשומים
ayelet

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >