Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
שש שנים ושלושה ימים... הדפס דואל
נכתב על ידי ilan   

אני מכיר אותך שש שנים וקצת. שש שנים ושלושה ימים, בעצם.

.

זה לא מדוייק, אני מרגיש שהכרתי אותך כבר קודם. חודשים מוקדם יותר, הייתי שם יד על הבטן של אמא כדי להרגיש אותך זזה. אמא הייתה שרה לך עוד כשהיית בבטן. "יקינטון" – את מכירה את השיר הזה עוד מאז. היינו הולכים בשמחה מהולה בחשש לבדיקות אצל רופא הנשים. כל מפגש עם האולטרא-סאונד היה חגיגה. הרגשתי כמו אב גאה כבר אז. הכל היה תקין. כל ההריון.

.

באופן לא מפתיע, לא הייתה לך סבלנות לחכות לחודש התשיעי. כבר באמצע השמיני החלטת שזהו! מספיק! את רוצה כבר לראות מה קורה בחוץ. הלידה עצמה הייתה קשה וארוכה. לידה ראשונה, בדרך כלל ארוכה יותר. עשרים ומשהו שעות בחדר לילה. בסוף יצאת. צוות של הפגיה עמד בהיכון. את יצא ומייד צרחת על כולם. כמה שמחנו על הבכי הגדול הזה. הרבה חששות התפוגגו באותו הרגע...

.

אז לקחו אותך לפגיה. פחדנו לאבד אותך. אמא הייתה לידך כל הזמן. מזל שהייתה מלונית. אני נסעתי בבוקר לתל אביב, להאכיל את החתולים ולעבוד, ושבתי אחרי הצהריים להיות איתך בבית החולים. יום אחד בילית בטיפול נמרץ פגים. באותו הבוקר, כשבאתי לפגיה ולא ראיתי אותך באינקובטור שלך, הרגשתי איך החיים שלי נעלמים. הרופאה הרגיעה אותי, נתנה לי להחזיק אותך. תוך יום חזרת לפגיה הרגילה, ומאותו הרגע כל יום היה שיפור. כשהיית בת שבוע וחצי העולם השתנה. מגדלי התאומים נפלו.

.

אחרי שבועיים השתחררת מהפגיה ולקחנו אותך הביתה. כמה שמחנו. שם פגשת את טאץ', הכלבה שאת אוהבת כל כך, ואת הוגו ופלי, החתולים שלנו. תמיד אהבת כל כך חיות. עד היום – לראות אותך עם חיות זו חוויה מיוחדת כל כך. מחוסר במילים מתאימות אומר רק שאת מדהימה עם חיות. וגם זה אנדר-סטייטמנט...

.

שש שנים, לא מעט זמן. בגיל שנה הלכת לגן הילדים הראשון שלך. שבוע אחר כל כבר הלכת. בגיל שנה וחצי נולד לך אח קטן. באתי איתך לבקר את אמא בבית חולים. מאד שמחת באח מתנה, רצית רק להחזיק אותו ולקחת אותו, ואנחנו צחקנו כל כך.

.

היום את מתחילה כיתה א'. בדיוק שלושה ימים אחרי יום ההולדת שלך. כבר חודשים שאת נרגשת. גם אנחנו. בכלל אל בטוחים שאנחנו מוכנים (נפשית) לכל הסיפור. את גדלה כל כך מהר. ילדה מוכשרת שלי. מוכשרת כל כך! אני בטוח שתצליחי בכל מה שתעשי. הרי את בעצם כבר יודעת לכתוב את כל האותיות ממילא. לימדת את עצמך! גם חשבון לימדת את עצמך לאחרונה. בכל מקום שהייתי בו תמיד היית מובילה. בכל גן, בכל חבורה. מנהיגה מלידה. לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. הכל את שואלת, ובלי בושה. עד שלא תבררי את הנושא לעומקו, לא תפסיקי לשאול. כמה שאת חכמה, הלוואי שאני ידעתי לשאול כמו שאת יודעת...

.

כיתה א'. זה כבר לא גן. ילדה מדהימה שלי. שתהיה לך השנה הכי טובה אי פעם. אני אוהב אותך.

.

אבא.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1458

תגובות (3)
RSS לתגובות
1. 27-02-2008 10:29
מרגש...
גם אם אני לא בדיוק אובייקטיבית :zzz
רשומים
esty
2. 28-02-2008 11:05
אילן, אתה לא רק מצחיק, אתה גם מרגש
:eek  
התיאור של הפגיה ממש העלה לי דמעות בעיניים... :cry
רשומים
tali
3. 01-03-2008 16:02
הזדהות
היי אילן,  
חשתי הזדהות מוחלטת עם החרדה שהייתה מנת חלקך באותו יום בו בתכם הייתה בטיפול נמרץ בפגיה. רק הורים שחוו זאת יכולים להבין עד כמה עוצמתית החרדה באותם רגעים. :sigh
רשומים
רונית

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >