Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
איכות הסביבה בפולניה הדפס דואל
נכתב על ידי ilan   

אני מאמין גדול בחובתנו לשמור על איכות הסביבה.

.

באמת.

.

אחרי הכל משפחתי, לאורך דורות ארוכים, נוקטת בטקטיקות שונות ומתוחכמות במיוחד לשמירה על איכות הסביבה.

.

כדוגמא, אזכיר שהפעם האחרונה ששקית ניילון נזרקה לפח האשפה במשפחתי היתה אי שם באמצע המאה ה-20. לפני שאתם מזדעזעים מהזיהום המאסיבי אני רוצה לציין שהיו נסיבות מקלות: היא היתה מחוררת לחלוטין, ונוצרה אי שם בתחילת המאה ה-19. במחוז נידח בפולניה, כמובן. היא עברה בנחישות באילן היוחסין של משפחתי, מאם לבת, בתשומת לב רבה ("אני פולה, מצווה בזאת עם מותי את אוסף שקיות הניילון שלי לבתי הבכורה, תרצה"). עם כל תשומת הלב לפעמים יש נפלים – השקית לא שרדה את כמות השנים שציפו ממנה, ונקרעה. כבר לא עושים שקיות כמו פעם.

.

אצלנו גם לא היינו זורקים אוכל. אז מה אם הילד רוצה לאכול אוכל טרי? "אתה כנראה לא באמת רעב אם כל מה שאתה רוצה זה פסטה", שהרי יש אוכל טוב (אם כי קצת ישן), במקפיא. יש מרק עוף שהוקפא בליל הסדר ("האורחים האלה, הם אף פעם לא גומרים את האוכל!"). יש גם עוף מכובס מלפני חודש, מחכה במקפיא להפשרתו המחודשת. בנוסף, המקפיא מלא בעוד מיני כלי פלסטיק כאלה ואחרים, המלאים בתורם בגושים צבעוניים בלתי מזוהים בצבעים ובגדלים שונים. כולם היו פעם אוכל, כולם נשארו בכלי ההגשה, כולם עוררו מורת רוח רבה אצל בעלת הבית (ראו ערך "האורחים האלה"), ולכן אין לזרוק אותם לעולם. עד הפסח הבא. לקראת הפסח מכריזים עליהם כ"חמץ" (כי אף אחד לא ממש יודע איזה מאכל הם היו במקור), אבל אף גוי אינו מוכן לקנות אותם. אז זורקים. בלב כבד. כבד מאד. בגלל איכות הסביבה, כמובן. ותגמרו מהצלחת, בבקשה. אני לא רוצה לזרוק אוכל. אתם לא מתביישים? יש ילדים רעבים באתיופיה!

.

בדורות האחרונים ניכרת התרופפות מדאיגה במשמעת הסביבתית במשפחה. לא כל השקיות נשמרות. רובן לא שורד יותר מכמה חודשים. כבר לא עושים שקיות כמו פעם. המקרר שלנו קטן יותר. אנחנו נאלצים לזרוק אוכל מוקפא גם בלי קשר לפסח.

.

אבל אנחנו מתאמצים. באמת.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1366

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >