Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
הסוכה בבנימינה- מתחם קהילה עסקית הדפס דואל
נכתב על ידי שירלי הכט   

 

 ברוכים הבאים לבלוג הסוכה. יש תנועה, חברים, יש תנועה. גם בבלוג וגם בסוכה. מהקצה שלי זה קורה במיילים וטלפונים. לצערי קשה להגיב בבלוג עצמו. אלה חוקי האכסניה שלנו, אך כולם מוזמנים לשלוח תגובות למייל הסוכה או למייל שלי שיצורף מיד. ומצד הסוכה עצמה, דלתות הזכוכית פתוחות לרווחה וכמו שאמרתי, התנועה ערה. אנשים, מסתבר, אוהבים לעבוד, ליצור, ליזום ולשתף פעולה. זאת בעיקר כשיש אווירה מלאת אנרגיה וחיוניות.

והנה רשימה חלקית של.. אקרא לזה "תנועת העבודה":

קבוצת פלא- נטוורקינג מקומי

הדים- תיאטרון פלייבק

חבל ארץ- כנסים של חברות מרתקות

העמותה לקידום הנחמדות- כנס ב- 6.1

קבוצה נוספת של תהליכי שינוי מהפריזמה של שמירת משקל.

ריקודי בטן עם פילטיס.

משחקי יזמות של רונן גפני

חברת b-ok  - כנס בנושא - איך לקדם את עצמך באינטרנט.

 

כמו שאמרתי, רשימה חלקית בלבד, בנוסף לאנשים שפשוט נכנסים ולוקחים שולחן לפגישות עבודה או, כמוני, פורשים את המחשב, המחברות, התיקים, הקפה והעוגיות, ומקיימים להם ממלכה פרטית. 

למשל, תומר קרמן:

תומר קרמן- סופר, משורר, סטיריקן, צייר,מוזיקאי, מתרגם, עורך...

תומר הוא הדייר הראשון של הסוכה. נכון שלא גרים בה ולכן המילה דייר לא מתאימה, אבל כשראיתי אותו ביום הפתיחה הראשון פורש בשקט את חפציו על שולחן צדדי ומתחיל לעבוד, זו המילה שעלתה. הוא השתכן בסוכה. הפך אותה למקום שלו.

מה, ככה, בלי הצהרות? בלי טקסים?

גם כשהקים לפני 12 שנה את העמותה לקידום הנחמדות, נעדרו גינונים פומפוזיים. מדי שבוע הוציאו דוכן אל הרחוב ומכרו את מרכולתם.

פשוט עמדנו ודיברנו עם אנשים. קידמנו את הרעיון שהגינות אכפתיות ומעורבות הן מרכיבים הכרחיים לחברה מתוקנת, לחיים בעלי ערך.

טוב, עכשיו כבר הייתי חייבת להציק לאיש הנחמד הזה. מה הקשר בין נחמדות להגינות אכפתיות ומעורבות? יש אילי הון מאוד נחמדים וחייכנים שלוקחים לעצמם בונוסים רצחניים מקופות גמל מרוקנות ושולחים אנשים חסרי כל אל שנות הפנסיה שלהם.

בסדר, אז הרחבנו מאוד את מושג הנחמדות אבל לפי הגדרתנו, נחמד הוא לא רק מי שמחייך, אלא מי שאכפת לו מהסובבים אותו. חוץ מזה, אצל אילי ההון או התאגידים עובדים אלפי אנשים שרבים מהם נותנים את הנשמה ועושים עבודה טובה. לכולם מגיע להיבחן מקרוב ללא דעות קדומות. בנחמדות.

גם בשיחה ביננו תומר היה מאוד נחמד וגם כאן, במובן הרחב של המילה. היה מרתק לשמוע בכמה תחומים הוא נוגע בחייו. עוד בתיכון עסק בציור, גרפיקה, כתיבה, הלחנה ונגינה. לאחר הצבא בחר ללמוד דווקא קולנוע, אהבתו הגדולה, והתגלגל ללימודי צילום בבצלאל. היריעה עוד ארוכה מאוד אבל מעניין לגלות שאת פרנסתו הראשונה מצא בכתיבת סאטירה ל'דבר אחר'. אביו, דני קרמן, הוא אחד מעמודי התווך של הסאטירה הישראלית והסאטירה, ההסתכלות על דברים מזווית אחרת, נוכחת מאוד כשתומר מספר על חייו.

את יודעת, סאטירה והומור לא חייבים תמיד ללכת ביחד. סיפור גוליבר למשל הוא סאטירה חברתית מובהקת למרות שאינו נחשב למצחיק.

אז מה אתה אומר, אפשר בלי הומור?

הו לא, צריך הומור. אני צריך הומור. אבל לפעמים הגבול שבין סאטירה מצחיקה לבידור, נחצה. כדי לשקף את הפגמים בחברה, כדי להעביר מסר חד ונוקב, צריך המון אומץ. צריך להסכים לאפשרות שאהיה שנוי במחלוקת.

וזה כדאי? סאטירה טובה משפיעה, משנה דברים?

לדעתי, בכלל לא. לא זכורה לי שום דוגמה, כולל 'ניקוי ראש' שהייתה ממש נשכנית, שבה דברים השתנו בעקבות הסאטירה. אבל עצם קיומה, כמו כל סוג של אמנות, חשוב מאוד. בלעדיה היה מצבנו גרוע בהרבה.

קרה לך  שחצית את הגבול? שהיית יותר מצחיק מנושך?

כשעברנו מ'דבר אחר' למעריב ומאוחר יותר לידיעות אחרונות, יכולנו סוף סוף להתפרנס מהכתיבה, נהנינו מהעבודה, שפענו רעיונות. אבל מעצם המהות של עבודה באכסניה גדולה כידיעות עם כל מה שמחוייב מכך, הסאטירה קצת קהתה. באופן טבעי נוצרו חומרים אחרים מאלה שייצרנו במסגרת 'דבר'.

אני מחייכת אל מול כנותו של תומר. לא כנות מתוכננת, תדמיתית, אל חוסר יכולת לזייף או לכסות. ומה אז, שאלתי, מה עושים אחרי עשר שנות עבודה בידיעות?

המון דברים. כתבתי ספרי ילדים, ערכתי בהוצאת ספרים, פרסמתי ספרים עם אבי ואחי ועוד שותפים, תרגמתי את ספרי 'יומנו של חנון' (עבודה שעוד לא נגמרה), כתבתי ספרי תדמית לחברת חשמל, מרכז רפואי רבין ובית לוינשטיין... כן, אני יודע שזה רחוק מאוד מסאטירה אבל חוץ מהצורך להתפרנס, הוקסמתי בכל פעם מחדש מההזדמנות להכיר לעומקו עולם חדש שהיה זר לי לחלוטין. את יודעת שמתחת לארובות האלה שרואים מהכביש, רוחשים חיים?

אני חייבת להתוודות. הדיבור החופשי על פרנסה, הנכונות לעסוק במגוון כל כך רחב של דברים, מפתיעים אותי. חשבתי שאתה סגפן אידיאליסט, אתה יודע, ששותה מיץ עשב חיטה.

תומר צוחק. אני? אני נהנתן.

נו, באמת.

באמת. אני צרכן בלתי נלאה של כל הנאות החיים ובלבד שאינן פוגעות באחרים. את מבינה, אני מעסיק את עצמי בתיקון החברה רק כדי שאוכל ליהנות בשקט.

חוץ מנהנתן, אתה יכול לתת לי הגדרה של עצמך? אתה, למשל, פסימיסט או אופטימיסט?

גם וגם. לא יודע איך זה עובד אבל ליד פסימיות נוראה אני לעולם לא מאבד תקווה.

ומה אתה עושה פה, בסוכה? אתה מתחבר לפילוסופיה שלה?

לפני הכל זה מקום עבודה. למי שרגיל לכתוב בבית בין הילדים לחתולים, הסוכה על כל התרחשויותיה היא נווה מדבר. והפילוסופיה שלה, החיבור בין מקום עבודה להתהוות קהילה, היא נפלאה. זו פילוסופיה שהייתה מתקיימת גם אם לא היו הוגים אותה.

אני חושבת לעצמי שהמשפט האחרון מגדיר גם את תומר- סופר, סאטיריקן, מוזיקאי, צייר, פעיל חברתי, נחמד... הוא לא הוגה. הוא קורה.

 

אתם מוזמנים להיכנס גם אל הפוסטים הקודמים של בלוג הסוכה (כפתור הבלוגים)

ולשלוח תגובות אל הסוכה או אלי

 shecht@netvision.net.il
shecht@netvision.net.il
צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2338

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >