Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
בשבוע שעבר הלך לעולמו אדם יקר, איש נחלת ז'בוטינסקי, נחום לפר. מדברי ההספד של אחד מנכדיו ניתן ללמוד ר הדפס דואל
נכתב על ידי מערכת   

מצורפים בהמשך גם דבריו של לפר בבית הכנסת עם הכנסת ספר התורה מליטא.

 

leper2 "סבא נחום היקר,

 

כיצד אוכל אני הצעיר בנכדיך לספוד לך? מי אני שאוכל לדבר בשבחו של אדם שהתברך באריכות ימים מופלגת אך חשוב מכך, כמאמר חז"ל, יצק אליהם תוכן כה רב משמעות? הרי אינני יודע באילו ממידותיך להתחיל לדרוש. מאחר שקשה עלי מאוד מלאכה זאת, בחרתי לנסות וללכת בעקבותיך ועשיתי מה שאתה, כך אני סבור, היית עושה. פתחתי את פרשת השבוע היא פרשת במדבר, בה כתוב כיצד נמנים בני ישראל לקראת המשך מסעם אל הארץ המובטחת. קשה היה שלא להיזכר מייד בסיפור המסע האישי שלך אל הארץ. מאז היית צעיר חלמת להגיע לארץ ישראל. פעמיים ניסית לעלות אליה, פעם אחת באופן לא לגאלי, אז גורשת על ידי הכובש הבריטי, אך דבקותך בחלום הציוני והיהודי מנעה ממך לוותר, בדרך לא דרך השגת את הסרטיפיקאט הדרוש ובפעם השנייה הגעת אל הארץ שכה רבה הייתה אהבתך אליה. כה רבה עד שמאז הגעת בשנת 1935 סירבת לעוזבה, ולו לרגע קט למרות אין ספור הזדמנויות והצעות מבני משפחתך שהתפזרו ב 4 כנפות הארץ, אשר פנו אליך והציעו לך מכל טוב כדי שתגיע אליהם, אך אתה, נאמן לארץ עמדת בסירובך. משחששת שלא תעמוד בפיתוי לנסוע אליהם, אף הפסקת עמם חליפת המכתבים לזמן מה. בזכות סירובך ובזכות אהבתך הרבה אליהם היית להם למרכז. לנקודת מפגש בה התראו בני דודים שמפרידים בניהם עשרות אלפי קילומטרים.

מרגע הגעתך לארץ הצטרפת לפלוגת בית"ר בנהרייה, וכמצופה מבית"רי שתי ידך מסרת לעמל ומגן. היית לנוטר רכוב על סוס, וזוכר אני היטב כמה אתה גאה על הזכות להימנות על אלה שיצקו את העפר אל בין לוחות העץ של חומת תל צור בליל העלייה על הקרקע.

סבא היקר, עוד כנער בליטא הרחוקה חלמת חלום – להיות רועה צאן בארץ ישראל, את החלום הגשמת לעילא ולעילא. התחלת ברעיית הצאן בתל צור, ועם היווסדה של נחלת ז'בוטינסקי הקמת משק לתפארת. משק שהמשיך לגדול ולהתפתח לאורך כל השנים ועל אף קשיים אדירים ידעת לשנותו ולסגלו לדרוש, ולא התפתית לזנוח עבודה קשה זאת לטובת אפשרויות אחרות, נוחות יותר שנזדמנו לפתחך. את הכישורים והידע, אך חשוב מכך את הדבקות, האמונה וכוח הרצון בהם נתברכת העברת לבינך הוא דודי שמוליק שהיום ממשיך את דרכך ואיתו בניו, הרי הם נכדך. גם היום עומד המשק לתפארת, ודאי אתה יודע, שכן כל עוד יכולת עבדת בעצמך, ועד אחרון ימך הקפדת להתעדכן על מצבו לפרטי פרטים. כמה המלטות היו, מה מספר החולבות, ומה מצבה של תנובת החלב שאלת מדי יום. עגל שנולד גרם לחיוך רחב על שפתותיך.

אולם לא רק במשק החי שלחת ידך, בכל מלאכות השדה היטבת לעשות – חרשת, זרעת וקצרת, נטעת, דישנת, קטפת, זמרת ובצרת, ותמיד יבול רב ומוצלח. בזכותך ובזכות שכמותך, סבא, הארץ הזאת היא ארץ זבת חלב ודבש ומבורכת בשבעה מינים ועוד הרבה יותר מכך.

משפחה ענפה הקמת עם סבתא גילה זיכרונה לברכה, אשת חיל אותה לקחת לאישה ואהבת עד בלי די. את כל מה שחסר לך כילד, שמת עליו אביו כשהיה בן 12 ואחיו היה לו לאב הענקת אתה לילדך, נכדיך ונינך. אך לא רק עבור המשפחה היית לסב. כל ילדי המושבה פנו אליך בכינוי מכובד זה, וכל תושביה שאלו לדעתך כדי לשמוע בעצתך למודת הניסיון והחוכמה. כל איש ידע שימצא אצלך יכולת לשלב בין אורח חיו ורצונו לכבד את המסורת.

כל עוד כוחך עמד לך, הקפדת לעשות ולא רק לביתך. שלושה ספרי תורה הכנסת לבית הכנסת, כשאת הכנסת האחרון שבהם, אוד מוצל מאש שואת יהודי ליטא, יזמת וזכית להכניס כשמלאו לך כמעט 90 שנה. עיניך ואוזניך לא נאטמו למצוקות ובעיות, ואם לדבר מה לא הספיק ממונך, הרי שהצלחת תמיד לגייס ממי שיכול היה, ובכך הוצאת עוד רבים ידי חובה. גם עבור אדמה זאת בה תיטמן היום דאגת לגייס את הדרוש כדי שמנוחת עולמם של כל תושבי המקום תהיה ראויה ונכונה.

סבי היקר, נולדת בליטא הרחוקה למשפחת מתנגדים, שנספתה בשואה, וראית בתפילה כלי ותו לא. לא שרת וזמרת, אלא שפכת נשמתך באמונה שלמה וכוונה אדירה ועל אף ארשת הרצינות שעל פניך, כל ילד קטן בין אם נכד או נין ובין אם עובר אורח רך בשנים שהיה משתהה לנגד ההדר שבתפילתך כשהוא חולף על פניך היה ממס את ליבך וחיוך היה עולה לרגע על פני שניכם.

היום סבי היקר, כ"ח באייר. ברחבי הארץ נחגג יום ירושלים ולעומר מונים 43 שהם חסד שבמלכות. כמה חסד היה בך וכמה אהבת את הארץ הזאת ואת בירתה. כל כך ראוי שדווקא ביום זה תחזיר נשמתך לבורא. נוח על משכבך בשלום."

 

 

leper1

 

דבריו של נחום לפר בבית-הכנסת "תפארת בנימין" בבנימינה בהכנסת ספר התורה מליטא

 

"ברשות רבותי,

הגאון הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת.

השופט בדימוס מנחם אלון, יושב ראש הועדה לחלוקת ספרי התורה שהגיעו מליטא.

השר אהוד אולמרט, ממלא מקום ראש הממשלה ושר המסחר והתעשייה, אשר נבצר ממנו להגיע.

מר משה מושקוביץ', יושב ראש הנהלת "היכל שלמה".

מר אריה זיתוני, ראש המועצה המקומית בנימינה.

אישי הציבור, אורחים נכבדים ובני משפחתי האהובים.

 

הנני העני ממעש, נרעש ונפחד מהזכות הגדולה שנפלה בחלקי לעמוד כאן בפניכם, במעמד הכנסת ספר התורה אל ארון הקודש, ולהשמיע את קולם של בני עיירתי האהובה קרוק, ובתוכם בני משפחתי אשר נטבחו על קידוש השם.

 

מאז נפרדתי מבני עיירתי, בעלותי ארצה לפני 68 שנה, ולאחר קבלת בשורות האיוב על גורלם של בני העיירה, אשר הובלו אל מותם במוצאי יום הכיפורים תש"ב, קיוויתי כי אזכה לעשות לעילוי נשמתם ככל שביכולתי. על כן אסיר תודה אני לכל אלו שסייעו בידי להגשים משימה נשגבה זאת.

 

אין אני אלא שליח מצווה של נשמותיהם הטהורות של בני העיירה, ומנסה אני לקיים מעט ממצוות "ואהבת לרעך כמוך", באהבתי אל יקירי, אותם מנציח אני היום.

 

העיירה קרוק היתה עיירה של יהודים תמימים וטובי לב, אשר זכר חוכמתם טבוע בזיכרוני עד עצם היום הזה. התגוררו בה משפחות יהודיות נפלאות אשר מהן לא נותר כמעט שריד ופליט.

 

רבה של העיירה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה הרב דב ברציק קוק, אחיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זכר צדיק לברכה, רבה הראשי של ארץ ישראל. במלחמת העולם הראשונה הוגלו תושבי העיירה לרוסיה, ומשחזרו לליטא – כבר עלו בני משפחת קוק לארץ ישראל. בהיעדרו של רב לעיירה, דאג לרבים מצרכי הציבור, אבי מורי ורבי זכרונו לברכה, שמואל יקב לפר, אשר היה תלמיד חכם ולמד בישיבת וולוז'ין שנים רבות קודם לכן.

 

זוכר אני את אבי בלילות שבת לאחר ארוחת הערב, בהליכתו אל בית הכנסת, למתן שיעור או דבר תורה לבני העיירה אשר התקבצו לשמוע את דבריו. אני, הקטן, נושא כליו, הלכתי לצידו להחזיק בידי עבורו את ה"עין יעקב". היום, בהכניסי את ספר התורה, זוכה אני להשיב לאבי מעט מן המעט ממה שהעניק לי בילדותי, ולכבד את זכרו השמור עימי לעד.

 

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוגלו יהודי העיירה מליטא אל חבל מוגילוב אשר ברוסיה. עם סיום המלחמה, בשנת תרע"ח, 1918, חזרו רוב יהודי העיירה לליטא, ואני, ילד קטן, נשמרתי בדרך ארוכה זו על ידי הורי ואחי. הרכוש בעיירתנו נמצא הרוס, ובתוך בית הכנסת, לא נמצאו ספרי התורה אשר הושארו שם בטרם גורשנו מהעיירה.

 

אבי מורי, שמואל יעקב לפר זכרו לברכה, החל בניסיונות חיפוש אחר ספרי התורה האבודים, ולא הרפה ממאמציו, עד שלבסוף מצא אותם אצל אחד מהגויים אשר נותרו בעיירה בזמן המלחמה.

 

ביחד עם אחרים ממשפחתנו ומבני העיירה, ארגן אבי תהלוכה של שמחה וריקודים, ובשבח והודיה לקדוש ברוך הוא, זכו הם להכניס את ספרי התורה בחזרה אל בית הכנסת, שם שימשו הספרים לקריאה עד אשר נחרבה העיירה כליל יותר מ 20 שנה לאחר מכן.

 

להכנסת ספרי התורה אשר נערכה באותם ימים, לא זכיתי להיות שותף, מכיוון שהייתי ילד קטן ורך בשנים. את כל מאורעות אותם ימים שמעתי מבת דודי, פאני שיפטר, המתגוררת בקוסטה ריקה ושותפה גדולה למאמציי לקבלת הספר בשנה האחרונה. אך כשם שזכה אבי- מורי להכניס את ספרי התורה לבית הכנסת בעיירתנו לאחר מלחמת העולם הראשונה, כך זוכה אני היום להכניס ספר מבין הספרים אשר שרדו את מלחמת העולם השנייה, אל בית הכנסת שבו מתפלל אני בבנימינה. תקוותי כי תהיה בכך הנצחה ראויה לבני עיירתי אשר נספו בשואה, ולא זכו לראות בהגעתם של ספרי התורה לארץ.

 

עם מותו של אבי גידלו אותי בני משפחתי, אימי, אחי הבכור ואחיותיי, כאילו הייתי בהם יחידם. הם דאגו לכל מחסורי ולחינוכי עד עזיבתי את ליטא. מהארץ כותב הייתי להם בגעגועים אין קץ, אך לראותם שנית במו עייני לא זכיתי. אשרני שזיכיתי לחרוט את שמם היום על ידיות עץ החיים של ספר התורה, ולו יהי בכך מעט מהכרת התודה שלי אליהם.

 

בעיירתי האהובה גם כיהן כרב בין שתי מלחמות העולם, הרב ורזבלובסקי זכר צדיק לברכה, אשר היה אהוב על תושבי העיירה מקטן ועד הגדול, היה ציוני נלהב, ולימד אותנו, ילדי העיירה, חלק ניכר מהעברית שבפינו. מכתביו אשר שלח הוא לי מליטא בטרם נספה בשואה, שמורים עימי עד עצם היום הזה.  גם שמו כתוב על כותונת ספר התורה, ובכך מקיים אני את חובתי אליו, יותר מ – 60 שנה לאחר לכתו.

 

נער הייתי וגם זקני, ואני מודה לקדוש ברוך הוא על שזיכני להגיע ליום זה ולהנציח את בני משפחתי ועיריתי, שנים רבות לאחר מותם על קידוש השם. את חלומותיי שחלמתי בליטא לפני שנים רבות, להיות רועה צאן על אדמת ארץ ישראל, כבר זכיתי להגשים. את חלומותיי שחלמתי בארץ ישראל, להנציח את שמם של אלו שלא זכו להגיע ארצה, מגשים אני היום בעזרת השם.

 

משום כל אלו, משנודע לי לפני שנה וחצי כי לארץ הגיעו ספרי התורה, אודים מוצלים מאש השואה שהתחוללה בליטא, לא נתנה לי נפשי מנוח עד שאזכה לקבל אחד מהם ולהנציח את עיירתי. עוד בטרם עלה בידי לנסוע לירושלים ולראות במו עייני את הספרים הקדושים, בער הדבר כאש בעצמותי. בלילות ראיתי בעייני רוחי את נשמותיהם הטהורות של בני העיירה באות אלי ומבקשות ממני הקטן, שריד יחיד אשר נותר לפליטה מבני העיירה וחי כיום בארץ ישראל, לפדות את ספר התורה בשמם ולהמשיך בכך את דרכם, דרך של לימוד התורה.

 

באותם ימים הבטחתי שאעשה ככל שביכולתי להגשמת תקוותם. גייסתי את כוחותיי ונסעתי לירושלים, החילותי שוטח במכתבי את בקשתי בפני הועדה לחלוקת ספרי התורה, והתפללתי יום יום כי בקשתי תתקבל ברצון. משהגיע הבשורה המשמחת כי הוחלט למסור לי את אחד מהספרים המתוקנים, לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה, וחשתי כי מלאתי את מצוותם של בני העיירה.

 

על כן מבקש אני להודות מקרב ליבי לכל אלו שסייעו בידי להגיע ליום זה. כשם שאומרים אנו בטרם תפילותינו "אדושם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" מבקש אני כעת לומר תהילתם.

 

ראש וראשון, לכבוד השופט מנחם אלון, אשר בהחלטתו זיכני להגיע למעמד זה, וברוב חוכמתו ושיקול דעתו אפשר לי למלא את מצוותם של בני עיירתי.

 

לשר אהוד אולמרט אשר נבצר ממנו להגיע, אך יודע הוא היטב עד כמה מחבב אני ומקיר אותו, ועשה הוא ככל שביכולתו כדי לסייע בידי להגשים את בקשתי, עודדני והבטיחני כי יעלה הדבר בידי. מבקש אני דרכו להודות גם לשולה ופנינה מלשכתו, אשר לא הרפו ממאמציהן לסייע לי בכל אשר פניתי אליהן.

 

למר משה משקוביץ', יו"ר הנהלת "היכל שלמה", על הכנסת האורחים בה זיכה אותי בהגיעי אליו לירושלים – ודרכו רוצה אני להודות לכל אנשי "היכל שלמה", ובמיוחד לאילנה, אשר היו שותפים למעשה הגדול של הבאת הספרים ארצה, תיקונם והשבתם לקריאה בהם לאחר עשרות שנים.

 

לראש המועצה מר אריה זיתוני, לכל אנשי המועצה ועובדיה, ובראשם מזכיר המועצה מר ירחמיאל פטרנק, אשר עשו מעל ומעבר, ולא חסכו עמל, על מנת להביא יום זה לכדי מימוש. תודה האישית לרונית וחווה ממזכירות המועצה אשר טרחו רבות למען יום זה, וכל זאת במאור פנים ובאדיבות. תודתי לאשר דהן על ארגון החגיגה.

 

לידידי היקר, הרב משה עמיאל, אשר בנועם הליכותיו סייע בידי לכל אורך הדרך, ולא חסך עצה טובה על מנת שאצליח במעשי.

 

לגבאי בית הכנסת "תפארת בנימין", לוועד בית הכנסת ולמתפלליו, אשר בתרומתם ובמעשיהם הביאוני ליום זה – והם אלו המקיימים את מצוות קריאת התורה. עלי להזכיר כי בית הכנסת בו אנו נמצאים, נחנך לפני שנים רבות במעמד הרב קוק זכר צדיק לברכה, ואין סמלי מכך שדווקא לבית כנסת זה מוכנס הספר שהגיע מליטא, ארץ הולדתו של הרב.

 

על כל אלו תבוא הברכה.

 

לסיום, רוצה אני להודות מעומק ליבי לגיטה שיפטר, ביתה של בת דודי מקוסטה ריקה, אשר הגיע לכבוד האירוע ארצה, ומייצגת בבואה את כל שרידי משפחתנו, יוצאי העיירה, הפזורים בגלויות ישראל השונות. אימה של גיטה, פאני, עמה שומר אני על קשר רצוף מאז עזבנו שנינו את קרוק לפני שבעה עשורים, כאחות היא לי. היא אף תרמה ברוחב ליבה ובנדיבותה להכנסת הספר מבעוד מועד. גם לבן דודי ממקסיקו, מרדכי לפר, כאח גדול הוא לי, רוצה אני להודות מקרב ליבי בהזדמנות זו, ולאחל לו בריאות ואריכות ימים.

 

ואחרונים חביבים, מודה אני לבני משפחתי היקרים והאהובים – ילדי, נכדי, כלתי וחתני, הם אלו שנותנים לי את הכוחות להגיע ליום זה. רוצה אני גם להזכיר את שמה של רעייתי האהובה, גילה עליה השלום, אשר זיכרה לטוב ליבה ניצבים תמיד למול עייני.

 

בטרם אסיים, אבקש בשם כל הקהל הקדוש הזה, בקשה מנשמותיהם הטהורות של בני העיירה קרוק המונצחים כאן היום. מבקש אני שיתפללו בעדנו ובעד כל עם ישראל, וזכותם תגן עלינו בימי צרה וצוקה אלו, ונזכה לראות בימים טובים יותר, בגאולה שלמה, בשלום ושלווה לארץ וליושביה".

 

 

 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2127

RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >