Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
האם אני בהקשבה לעצמי הדפס דואל
נכתב על ידי אפרתה   

האם אני בהקשבה לעצמי

 או אוננות בגיל צעיר וחוויית מגע כמבוגר - איך הכל קשור

נתחיל עם זה שאני מאמינה מושבעת ברעיון ש"מגע - יביא את השלום".

לטעמי, אילו היינו מקבלים מגע תומך מרגע גיחתנו לאוויר העולם, ואחר כך ממשיכים לקבל כילדים, מתבגרים, מבוגרים - היינו מאושרים.  כולנו זקוקים למגע.

בימים האחרונים, דיברתי על פעילות מגע בזוגות. נשאלתי מספר פעמים אם הסדנא בעירום. עניתי שלא. השאלות עוררו אותי להקשבה שאני מדברת עליה.

הקשבה דרך הגוף.

יש ביניינו הצמאים למגע ויש הנמנעים.

 יש את אלה המתמסרים לגמרי ויש את אלה שמאוד קשה להם לאבד שליטה .

יש את אלה שבמהלך טיפול, יקשה להם לשכב על הגב. יחושו מאוד חשופים. יש את אלה  שמייד נשכבים על הגב בפישוט איברים.

יש אנשים שלא יכולים שיגעו להם באיזורים מסויימים בגוף - לא בבטן, לא בחזה, לא בישבן,

לא בפנים, לא בכפות הרגליים - תהיינה הסיבות אשר תהיינה.

יש מי שאוהב מגע איטי, עמוק וחזק ויש את אלה שמעדיפים מגע מרפרף, מהיר.

אם נמשיך, נגלה שחושים רבים אחרים מעורבים בקבלת מגע / בהקשבה לעצמנו.

מי אוהב ריח של קטורת? מי לא סובל?? מי נהנה מארומה של שמן ריחני ומי לא?

מה עם סוג המוסיקה, התאורה??? מי מדבר תוך כדי קבלת מגע? מי שומר באדיקות על שתיקה?

קפיצונת קוואנטית:

מי מודע לזה שהצורך שלו חשוב - והרבה פעמים חשוב יותר מהצורך של הזולת?

מי מתקן, עומד על שלו כשהוא מקבל דבר מה - שהוא לא בדיוק הדבר אותו ביקש??

למי אנחנו עושים הנחות? על מי אנחנו מוותרים בקלות? מי נמצא בראש הרשימה שלנו?

כשאני אוספת את כל הללו, אני מגיעה למילת קסם - הקשבה ( אם נהפוך את האותיות - נראה שהבקשה בה' הידיעה, היא הקשבה לעצמנו. )

מין זו מתנה מופלאה שקיבלנו. לחוות אורגזמה זה אחד התענוגות המהנים שהגוף מאפשר לנו.

בתחילת דרכנו כתינוקות ואחר כך כילדים קטנים, אנחנו חוקרים את הגוף, נוגעים - והכל כל כך תמים , ענוג ומופלא. ואז, סביב גיל 3 רואים "אוננות". ה"עניין" שאנחנו מצמידים לאוננות של הפצקולים האלו - נובע בעיקר מבורות שלנו, בושה ורגשות אשם. המוני ילדים מאוננים וזה נורמאלי לגמרי. הגילויי הזה של הגוף קשור קשר ישיר לתהליך התפתחותי ובריא של הכרות עם הגוף. להבדיל מהאוננות שלנו כמבוגרים, אצל ילדים האוננות אינה מלווה בתכנים מיניים, אין להם פנטזיות מיניות ולא, הם לא מראים סימנים של בגרות מינית מוקדמת בגילאי שנתיים, שלוש, ארבע ויותר! הנה קישורים לכמה דברים ברשת. אוננות מההיבט הפסיכואנליטי, עובדות על אוננות.

הכל מתחיל באופן שאנו כהורים מגיבים. סיפורים מסמרי שיער על תגובות הוריות , אפשר למצוא למכביר. את כל סל הפחדים, האשמה והבושה, אנחנו מעמיסים על הילדים שלנו , וכבר בתחילת הדרך, מחבלים להם בגילויים הקסומים של הגוף.  כיצד הגיבו הוריי שלי לאוננות שלי כילד? האם כל תחום המגע בחיי מושפע מאותה תקופה ילדית?

בתפיסה שלי, אני מציעה לכולנו - לגלות את הגוף לבד.  אין גיל מאוחר להתחיל את החקירה הזו. בכל גיל אפשר להתחיל - כן, גם בגיל 80!

לבדוק סוגי מגע, עומק, קצב. למפות את הגוף כולו, להכיר ולהתיידד איתו באמת.  איזה סוג מגע מתאים לראש, לעיניים, לאוזניים, לפנים, לאברי המין?  וכך, לגלות את שאר הגוף: אצבעות הידיים והבהונות, הידיים והרגליים, הגב כולו, החזה, הבטן ואברי המין. בנינוחות, בהקשבה מלאה.

בכל הנוגע למיניות, נראה לי שכדאי שאכיר היטב את הגוף שלי ורק אז, לשתף / לחלוק / לתת אותו לבן / בת זוג שהקשיב היטב לגוף שלו בעצמו.

כאשר אנחנו לא עוברים עם עצמנו את תהליך הגילויי של הגוף, אנחנו מפספסים קודם כל את עצמנו. אחר כך, נגרור איתנו במהלך החיים את החסך הזה למערכות יחסים זוגיות, להורות, להתנהלות שלנו בכלל ולחיים עצמם. האשמה, הבושה, חוסר הביטחון, הרצון לרצות את הזולת ילוו אותנו - גם אם באופן הומאופטי..

כיצד אפשר לממש את הפוטנציאל שלנו כשנושא כל כך חשוב כמו הקשבה לעצמנו זוכה להזנחה? כאשר אנו בהקשבה לעצמנו, הקשבה עמוקה ואמיתית, נוכל לכל!

שאלת השאלות היא : האם אני בהקשבה לעצמי?

בחוויה שלי, הכל מתחיל שם. בהקשבה לגוף ולנשמה. שם מצוי המפתח ליהלום היקר מכל. היהלום שהוא האני האמיתי.

אני ממליצה בחום לעבור תהליך מאוד אישי ואינטימי. התחילו היום. לגעת בעצמכם, לגלות את הגוף כולו, סנטימטר אחר סנטימטר.

כאשר תהיו בהכרה מלאה בנוגע לחוויות החדשות, לגילויים החדשים, שתפו חברים קרובים. הפיצו את הגילויי.

פרור:

אמרו לי שהשימוש במילה "מגע" - מיד מעלה תכנים מיניים.

 הנה מה שאבן שושן כותב על מגע: "נגיעה, קרוב יד או חלק גוף אחר אל דבר מה.." , "קשר, יחס קרוב..",  " קונטקט.. קרב מגע.."

כך ששוב, אנחנו חוזרים לסמנטיקה. הכל אצלנו בראש, בנשמה ובלב.

מאחלת לכולנו הקשבה מדוייקת, שמחה, שפע ואת כל הטוב שבעולם.

אפרת

 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1457

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 06-01-2010 11:59
עד כמה ה"מחלות" החברתיות פוגעות בחיינו
כל האשמה, בושה, הסתרה והאשמות המתלוות למין, ומועברות אלינו דרך הנורמות החברתיות שאנחנו מחוייבים לציית להן- כמה הן פולשות ליחסינו עם עצמנו ועם הקרובים אלינו, ומקלקלות... 
:sigh
רשומים
esty

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >