Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
פרספקטיבה הדפס דואל
נכתב על ידי Natan   

יש לי חבר פרסומאי מתל אביב שקוראים לו נועם. פגשתי אותו בקורס גינון. הוא ישב לידי בקורס, ושמתי לב שהוא יוצא מדי פעם החוצה, ומדבר על כסף. רוב האנשים שם מדברים על כסף, אבל נועם דיבר בדולרים. זה מאוד סיקרן אותי, ושאלתי אותו למה הוא שם. סתם, הרחבת אופקים. הלוואי עלי חשבתי לעצמי. עם הזמן נהיינו חברים טובים. כל ניסיון של נועם להציג את פניו כאדם מן הישוב הנאבק בחיים המערביים, הסתיים בלא מוחלט שלי. בעיני הוא מהאנשים החדשים : הוא חיי בדירת גג בתל אביב, יש לו משרד פרסום, הוא רזה, רגיש, בעל מודעות גבוהה, והוא לא נופל לבור החברתי של חיים בזוגיות. בקיצור, האנשים החדשים. יום אחד כולם יהיו כאלו. חופשיים כלכלית, וחופשיים מלחצים חברתיים. יום אחד.

בשל מעמדו כנציג האנשים החדשים הוא היועץ האישי שלי בכל תחום ותחום. נפגשנו בתל אביב ליד המשרד שלו. הוא הוביל לבר מסעדה חדשה שנפתחה ברחוב הארבעה. הזמנו יין אדום, ונקניקיות צוריסוס. המלצר הציע שנחזק עם תפוחי אדמה ברוטב מתוק. הסכמנו. כל הרעלים של התרבות המערבית ביחד – אלכוהול, בשר אדום, ופחממות עם סוכר לבן. תענוג. אני בדרך כלל לא שותה, אך בשל גודל האירוע, לא יכולתי לסרב. סחרחורת מתוקה של יין אדום התחילה להתפתח. הנקניקיות היו ממש מעולות. תפוחי האדמה נמסו בפה.

ישבנו על הבר. המקום היה כמעט ריק. רק בר- מן חנפן, וזוג אוהבים בפינה. צלילים רכים של ג’אז זרמו באוויר. השמש כבר כמעט ושקעה. האורות אדומים של המסעדה העירו מסביב. נועם לגם מהיין ושאל, "בשורה התחתונה, אתה אוהב את זה ? אתה יכול לדמיין את עצמך עושה משהו אחר" ?. "לא" השבתי בשקט, "האמת שלא". "אבל אני לא יכול לסבול את זה יותר" חזרתי פתאום, "אני פשוט לא יכול לסבול את זה ! בחורף אין עבודה, בקיץ עובדים כמו כלבים, כל היום מתחרים בערסים שלא יודעים להבדיל בין זיף נוצה לעשב. הגננים היחידים שמצליחים כלכלית הם הערסים שמרמים את הלקוחות, ומשחדים פקידים בעיריות. אתה מבין נועם ?, אף אחד לא מבין שזו אומנות. פשוט אף אחד לא מבין שזה אומנות ! אולי זו גישה שאי אפשר לחיות איתה ? אולי זה שיגעון גדלות לחשוב שאני אהיה אומן, בתחום שכמעט כולם בוא ערסים תחמנים. אתה מבין נועם ?"

נועם חייך חיוך קטן, הרים את כוס היין האדום, לגם בשקט, ואמר: "אתה בר מזל נתן, אתה אדם בר מזל". כאילו לא שמע מה את שהרגע אמרתי. "אתה אחד היחידים שמתפרס ממה שהוא אוהב לעשות. אתה אדם בר מזל".

אולי בגלל זה באתי עד לכאן, כי הייתי צריך לשמוע את נציג האנשים החדשים אומר לי שאני בר מזל. נועם ידידי... רציתי לומר לו, אבל הצבעונים האדומים המדהימים שהונחו באגרטל על הבר מתחת לתאורה, בלבלו אותי לגמרי. רגע, אולי זה היין ? חשבתי לעצמי, בוהה בהם כאדם שאחזו שד. לא, זה הצבעונים האדומים המושלמים מתחת לאור הצהוב: הם הדבר הכי מושלם בכול הגלובוס. הם כליל היופי עלי אדמות. אי אפשר לבקש יותר מזה.
"נועם, תראה את הצבעונים".




צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1430

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 16-02-2008 12:56
אהבתי.
הלוואי על כולנו מישהו כזה, שיוכל לתת לנו פרפקטיבה על החיים שלנו...
רשומים
esty

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >