Image Image
 
כל הפוסטים בבלוג
לקבור את עצמי הדפס דואל
נכתב על ידי אפרתה   

בשישי האחרון הייתי בדואר בחדרה. תור מכובד.

הילד שלי, חיכה לי באוטו. אני, חיכיתי בתור.

היה שם ילד אחד - סביב 5 אני מניחה שדיבר עם האנשים וטיפונת ( באמת ), טיפונת הציק. הרים עטיפות של מסטיקים מהרצפה - וחוצמזה, ילד. רגיל. באיזשהו שלב, אמו אמרה לו מספיק, די וכו' - והוא התחיל להתגרות בה קצת. ואז היה איזה "אם" קטנטן. והוא אמר: ומה, אם לא, תכבי עלי סיגריה?

והיא אמרה: אני כיביתי עליך סיגריה?

והוא אמר לה והראה את האמות שלו . על כל אמה היתה כוויה.

מרחוק, זה באמת נראה כמו סיגריה.

נחמץ לי הלב. נאלמתי.  הייתי משותקת. בלבי פנימה חשבתי - חייבים לדווח למשרד הרווחה! אמא'לה!!!!! מה מעוללים לילד הזה....

ולבושתי הגדולה, קראו למספר שלי - ניגשתי, שלחתי ויצאתי לילד שלי שחיכה באוטו.

עד עכשיו סומר לי העור.

שותפה לדבר עבירה.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1612

תגובות (1)
RSS לתגובות
1. 02-09-2009 11:57
מזעזע... אבל מה יכולת לעשות?
את לא יודעת את השם שלה, מה אפשר לומר למשרד הרווחה במקרה כזה? 
 
:sigh
רשומים
esty

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >