Image Image
 
העולם בכף ידך
judith3

אסתי הורן

כף היד שלנו היא מפה, המהווה השתקפות של אזורים נרחבים ביותר במוח. ניתן לראות ביד את תכונותינו, יכולותינו וכשרונותינו. ניתן לראות בה אירועים ותהליכים גופניים, רעיוניים ורגשיים אותם אנו עוברים, ולעקוב אחר השינויים החלים ביד כאשר אנו משתנים. נראה בה את יחסינו עם הורינו, בני זוגנו, חברינו וילדינו. נראה מה יוצר אצלנו התפתחות וסיפוק, מה עוצר אותנו, ומה כדאי לשנות.



“I did it my way… “ הדפס דואל
נכתב על ידי אסתי הורן   
honor1יש לו דרך ייחודית לעשות דברים. מקורית, יצירתית, עצמאית, לעיתים שונה, לעיתים מפתיעה, והיא כולה שלו. הוא אוהב לעבוד לבד, בקצב שלו, באופן עמוק ואיכותי. לשלוט במה שקורה מההתחלה ועד הסוף. אין לו סבלנות לעבודה עם אנשים אחרים, לחוסר ההבנה שלהם, להסברים שהם דורשים, לדיונים המתישים וחסרי התועלת. אחרים יכולים לתפוש אותו כעקשן, כאנוכי, כשחצן לעיתים, אך הוא אינו מתייחס לאנשים בהתנשאות. הוא רק רוצה שיניחו לו לעבוד בשקט, בלי להתפשר על האיכות, והאמת היא שלרוב הוא צודק.
המשך קריאה...
 
למה אתה לא יכול להיות כמו הבן של ציפקה? הדפס דואל
נכתב על ידי אסתי הורן   
honor1הורינו, כך נדמה, מתעניינים בדברים המעשיים בחיים. במה קורה לנו, לא באיך אנחנו מרגישים. כמה פעמים שמענו משפטים כמו "תיקח סוודר!", "כמה קיבלת במבחן? למה לא 100? וכמה קיבל אורי?", "נו, מתי תתחתן?" או "איך בעבודה? מתי אתה מקבל רכב?"  כמה מאתנו שמעו את מה שרצינו לשמוע: "נוח לך?", "איזה דברים מעניינים למדת השבוע?", "טוב לך איתה?", "העבודה הזאת באמת מתאימה לך?"   נדמה כי המסגרת חשובה להם, לא התוכן. לא אנחנו. לא אם באמת טוב לנו.
המשך קריאה...
 
המגע והמוסיקה שהשארנו מאחור הדפס דואל
נכתב על ידי אסתי הורן   
honor1כל עוד אנו חיים, מסתתרת בתוכנו ההתרגשות שהייתה בילד שהיינו, התאווה לחיים: לאכול, לגעת, להקשיב, לראות, להרגיש. אנחנו נהנים מהטעמים המגוונים של אוכל טוב, ממוסיקה, משהות בטבע בתוך היופי, הרחשים, התחושות של הרכות ושל הקשיות. אנחנו מתענגים על מגע, על ליטוף, על המרקמים. על התנועה ועל תחושת גופנו הבריא.
המשך קריאה...